בוקר. גשום, קר ואפרורי. את פנינו מקבלים פנים מאירות וחיוך גדול.
בהרכב מלא הכולל את הדס, בעלי (הידוע כ"מתקן הזכרונות") ואותי, נסענו דרומה כדי לפגוש סוף סוף, פנים אל פנים את יעל.
למרות שהכרתי את הבבושקות הנפלאות מתמונות שיעל פרסמה בפייסבוק ובבלוג המקסים שלה, אין כמו לראותן בלייב, להתקרב ("תגעו, תגעו", אמרה לנו יעל), לחוש ולראות את הדבר האמיתי.
העיניים, לא ניתן להתעלם מיופיין, הן פשוט מדברות ישירות אל הלב.
והבבושקות הנוצרות במקצועיות בידיה רבות הכשרון של יעל אלקיים, כאילו עקבו אחר צעדינו בבית וביקשו לדעת את מי אנו אוהבים יותר.
את "סופר בבושקה" ? או את "בלבוסטע" ? את "מותק" ? או את "הבובה זהבה" ? והן רבות ושונות ואחת יפה יותר מהשניה.
את "סופר בבושקה" ? או את "בלבוסטע" ? את "מותק" ? או את "הבובה זהבה" ? והן רבות ושונות ואחת יפה יותר מהשניה.
עיסת נייר בידיה של יעל הופכת לאוצר. ואוצר אחד כזה כבש אותי במיוחד. טומי.
לטומי עיני תכלת ענקיות ומבט מהפנט. וקשה, קשה לעבור לידו מבלי להחסיר פעימה.
לטומי עיני תכלת ענקיות ומבט מהפנט. וקשה, קשה לעבור לידו מבלי להחסיר פעימה.
הירידה אל הסטודיו של יעל היא כניסה אל המקום בו מתגשם כל יום חלום, בו נוצרות באהבה גדולה יצירותיה של יעל (ולא רק בבושקות). בסטודיו החלומי נערכות גם סדנאות ואפשר לחוש באויר את ההנאה והכיף הגדול אפילו רק מהשהייה במקום.
יעל מדגימה ומספרת בהתלהבות רבה על תהליך היצירה ואני מוקסמת. כמה נועם במילותיה ואיזו חמימות.
בסטודיו אנו פוגשים בבת הזוג העתידית לטומי, היא עדיין בתהליך ההריון של אמא שלה. משהו כמו חודש שמיני... (ציטוט של יעל).
יעל מדגימה ומספרת בהתלהבות רבה על תהליך היצירה ואני מוקסמת. כמה נועם במילותיה ואיזו חמימות.
בסטודיו אנו פוגשים בבת הזוג העתידית לטומי, היא עדיין בתהליך ההריון של אמא שלה. משהו כמו חודש שמיני... (ציטוט של יעל).
הסטודיו הנהדר והמרווח מזמין ומפתה להישאר בו עוד ועוד.
הדס מתחברת כמובן לדמויות השונות והצבעוניות .
הדס מתחברת כמובן לדמויות השונות והצבעוניות .
עיניה הנוצצות של יעל מלוות אותנו בשמחה לחדר נוסף בסטודיו. כאן מתגלה לעינינו הרהיט הירקרק המקסים (שגם אותו הכרתי מתמונות) אך אין כמו המציאות. חוץ מפיסול בעיסת נייר יעל גם משפצת רהיטים, תופרת (נפלא), מפסלת בבצק סוכר עוגות משגעות, כותבת בלוג מרהיב ומעניין ובטח ישנם עוד כישורים רבים שוודאי עוד אגלה.
וחזרה לעיסת הנייר. בסטודיו של יעל עומד לו כסא יום הולדת מפואר ביותר שלא יכולתי להפסיק להתלהב גם ממנו.
"שבי עליו", אמרה לי יעל (ואני הרגשתי כמו עליסה בארץ הפלאות...)
ורק אחרי כמה שיכנועים הסכמתי (בפחד) להתיישב. זה בסדר. גם מבוגרים יכולים לשבת עליו. הוא שורד.
פיניתי מייד את מקומי להדס שהרגישה בו (כמובן) מלכה.
קערת האבטיח הנהדרת משכה אליה את הדס כדי לבחור לה מגנט מעיסת נייר.
והנה הוא ליד קנווס הבבושקה שבחרנו לחדר של הדס
עם אירוח לבבי שכזה ועם טעם של עוד, נפרדנו בתמונה למזכרת
(עד הפעם הבאה).
(עד הפעם הבאה).
 |
| יעל (בחשיפה ראשונה לדבריה) , הדס ואני בוקר גשום, קר ואפרורי נצבע בצבעים עליזים ומחממי לב ב"בית של יעלי". |
