יום שלישי, 21 ביולי 2015

מה לבלוג הזה ולעצב

מה לבלוג הזה ולאבל ?

"ורדים והדסים", מקום של כתיבה וצילומים על דברים טובים, טיולים, חוויות, המלצות, חוויות, משפחתיות, חיי משפחתינו הקטנה. אמנם שם הבלוג הוא ורדים והדסים על שמי ושם בתנו, אך מקומך, האילן שלנו היה חזק ויציב בלב הבלוג. תמיד תמכת, פירגנת ועזרת.

מישהי פעם הציעה לשנות את השם ל"ורדים, הדסים ואילנות". היית כל כך גאה ביצירה זו. שיתפת כל פוסט בשמחה ודחפת לעוד ועוד, ושהבלוג יתמלא ויצמח. וגם אם עוברת תקופה עמוסה, תמיד שאלת והזכרת לי שהבלוג מחכה....

אילן שלנו, נגמרת לנו ברגע אחד. בלי שום סימן, בלי שום אות. בלי. ברגע אחד חיים מלאים בכל כך הרבה טוב נעלמו. התרעה קצרה על חוסר נוחות שהרגשת. אמבולנס, SMS שלך "מגיעים" למיון ודי. צעיר ובריא חייך נקטפו. 

רציתי לסגור את הבלוג. איך אפשר להמשיך לכתוב ולצלם ולשמוח בבלוג בלעדיך. 

ורדים והדסים בפייסבוק, נעצרו ב 20 למאי השנה. כל העושר שיש שם בין הפוסטים של חברותיי הרבות והיצירתיות כבר אינו קורא לי לבוא ולראות. לבוא ולגלוש, ולשתף. לא עוד צילומי פרחים, טיולים, חוויות.
לא עוד עזרה לך עם "מתקן הזכרונות" . לא עוד הגרלות, מבצעים ופרסום לשחזורי תמונות ישנות. 

נתיב חדש מצאתי לעצמי בדף הזכרון שהקמתי לכבודך. העולם והחברים ממשיכים לראות ולזכור אותך ואת כשרונותיך. המקום בו אפשר לבטא את הרגש בדרך שכל כך מתחברת אליך. לא נעלמת.



הגומות והחיוך מביטים בנו דרך התמונות ומבטך הגאה והמלא בנחת מנסה להרים ולחזק אותי ברגעים קשים.  מחפשת עדיין את דמותך בין החדרים, אולי תגיח לרגע מחדר המחשב. 

עתיד הבלוג כעתידנו, אינו ידוע. האם תחזור השלווה? האם יחזור השקט? האם תחזור השמחה והתקווה?
עוד מוקדם כל כך, הכאב עוד חד מדי. הדמעות מנסות לצאת בכל הגוף. 

יודעת שאתה "יושב" כאן על כסא לידי בחדר הצפוף. "לא, לא", "מה פתאום?", "להמשיך". "ללמוד", "את חייבת, את יכולה". הכל את יכולה. 

"טוב שאני כאן לאזן" , כך אמרת לי יום לפני שנגמרת. 

מה לי ולאבל ? מה לבלוג ולדמעות של עצב ? 

"להמשיך" אתה כמעט מצווה עלי. שומעת את קולך. אתה פה. "תמשיכי" אתה לא מרפה. 
כאב חד עמוק בגרון. זה האבל. וזה נורא. 



קישור לעמוד הפייסבוק לזכר אילן שלנו - כאן

7 תגובות:

יעל אמר/ה...

ורד,
אני כל כך משתתפת בצערך וכואבת את כאבך.... :(
כל הזמן אתן במחשבותי...
בעיקר כשאני רואה את "החיים" שממשיכים כסדרם בפייסבוק, בדיוק כפי שתיארת.
ואתם חסרים שם. שניכם. כל אחד בתחומו, בחיוך ובאווירה הטובה שהשריתם על המקום הזה...
מחבקת מרחוק ומאחלת לכן ימים טובים יותר מאלו...

יעל

עדה ק. אמר/ה...
התגובה הוסרה על ידי המשתמש שכתב אותה.
עדה ק. אמר/ה...

מוסיפה את תנחומיי. מקווה שתמשיכי. ושיבואו במהרה ימים טובים יותר.

(סליחה על המחיקה קודם, טעות שלי)

לוסי אלקויטי אמר/ה...

יקרה, אילן נמצא, מרחף לידכם. להמשיך, ברור!
הזמן מרכך את זיזי הכאב. לא נעלם.מתרכך, מתפייסים.
חיבוק גדול.

ג'וליאנה אמר/ה...

אין מילים. אתם משפחה מקסימה ועכשיו אתם משפחה מקסימה עם חלק משמעותי חסר. זה כאב חד של אובדן פתאומי של אדם אהוב. תמיד נראית לי כמו אדם שיודע לחיות ואני מאמינה שהזמן יעזור לך לחזור לחגוג את היופי של החיים עם הכאב שתמיד נשאר חלק ממך.
אני מאחלת לך ולהדס שתצליחו למצוא את הדרך הזאת בזמן הנכון היה עצוב לי מאד לשמוע בשורה כזאת ואילן נראה לי כמו אדם רב קסם ואהבה.
משתתפת בצערכן.

יעל.קיפודים אמר/ה...

באמת... מה לבלוג הזה ולעצב? כבר שנים מלווה אתכם ומחכה לפוסטים שלך עם זכרונות משפחתיים מרגעים קסומים, עם התמונות האוהבות והשמחות שמצולמות בטוב טעם והמילים שלך שתמיד יש בהן המון רגש והנה - שברון הלב הזה. אובדן גדול של איש מקסים וקורן טוב לב ואהבה.
עצוב לי אתכן כל כך ומקווה שבתוך כל השחור הכבד הזה, תמצאו את הדרך לחזור ולשמוח, גם אם השמחה תהיה אחרת. מי יתן ולא תדעו עוד צער. חיבוק מרחוק.

ורד והדס אמר/ה...

תודה רבה לכולכן על תגובותיכן המרגשות. ורד

Related Posts with Thumbnails