יום שבת, 27 באוגוסט 2011

הממלכה של קלוד מונה. לשוב לג'יברני

יום  קסום בממלכת הפרחים. הבית של הצייר קלוד מונה בג'יברני. והפעם בנסיעה ברכבת. הדרך מפאריז לעיירה  Vernon ומשם ל Giverny.
האויר נעים צלול. הצמחיה ירוקה. את פנינו מקבלים פרחים יפים ומיוחדים המרמזים על הבאות.
והנה הראשון שמצלמתנו התחברה אליו. 

מתקדמים בשביל עם עוד מטיילים שפני כולם אל הבית. בתים מהאגדות מלווים אותנו ואפשר להרגיש שאנחנו בתוך ציור טבע מהלך.



וזה הבית. מוקף בגן עדן חלומי. הבית של הצייר קלוד מונה.

ואיך זה היה נראה פעם...לפני בערך כ-15 שנה...כך נראתי. וכך הבית היה נראה.

            והיום, כך אני וביחד עם הדס



לעמוד ליד המעקה הירוק ולהביט בנוף...




ומבט אחד מפנים הבית. חלון קסום.


הבית מוקף בגינה גדולה, ממלכת עצים ופרחים מרהיבים ביופיים, צורות, גדלים וצבעים.
הנה טיפה בים...





לאחר המפגש עם הדבורה מאיה, ירדנו במדרגות לגינות המים, למפגש עם הגישרונים המפורסמים אותם צייר מונה וחבצלות המים העדינות.


ההרגשה היא כאילו אנחנו צופים בציורים עצמם ולא בטבע







הענפים הדקים הירוקים, עפים בשקט וברוגע במשבי הרוח הקלה 


ושלושתינו...לא יכולים להפסיק לצלם. הנה הדס בפעולה


ומתוך הגינה המופלאה,  מבט אל הבית


ואיך אפשר בלי הורדים ... 


צילום מסורתי בגשר שצייר מונה. נו איך לא...(טוב , אחרי שעשינו קצת סדר בין כל התיירים והתנדבנו לצלם גם אותם...)


וטעימה מביקורנו במוזיאון האורנג'רי בפאריז. האולמות העגולים הגדולים עליהם תלויים בגאווה ציורי הענק של קלוד מונה שצייר את גינתו המרהיבה. 
הביקור באולמות מלווה במוזיקה מרגיעה ומיוחדת. פשוט לשבת שם ולדמייין שאתם בגינתו, בממלכה של מונה. 


פוסט קודם בנושא, ג'יברני שלי


יום שני, 22 באוגוסט 2011

טיפטופי אהבה מפאריז

פאריז בשבילי היא חופש. פאריז בשבילי היא התרגשות. פאריז בשבילי היא געגוע. אני לא זוכרת כמה פעמים הגעתי לפאריז, אך כל פעם זה מרגיש כמו בפעם הראשונה.
הרחובות, הפאר, החלונות, הפסלים, העושר, הרומנטיקה, האויר הצלול, האמנות, המוזיקה, האוכל וה...מזכרות.
גם השנה נסענו לפאריז הקסומה, משפחתנו הקטנה, עם בעל צרפתי שנותן לי חופש לא להתאמץ עם הצרפתים ועושה את הכל בשבילי (כולל לדבר...) והילדונת הקטנטונת שלנו שכבר למדה להתמכר לפאריז, לתענוגותיה, לממתקיה ולמשחקי השעשועים שבה. 



אז אין כמו המקרונים הצבעוניים והטעימים להפליא כדי לפתוח את הפוסט הראשון בסדרה הצרפתית. אוגוסט 2011.



חדש מול ישן. 
ורד ורוד רענן ועדין כל כך, על רקע הקיר המתקלף הישן.

















ציור על קיר מאפיית הבוקר שלנו. הבאגטים הטריים, הקצת קשים, אך המתחברים באהבה לחמאה הצהובה הטובה ולגבינות העגולות העטופות בשעווה האדומה. 


המזכרות, הציורים, שפעם לא הייתי חוזרת בלעדיהם ארצה. 
היום אני מסתכלת בהם בנוסטלגיה ושומרת למזכרת צילום אחד כזה, משותף, של האהבה הישנה.


מגדלי הזהב הקטנים, האהובים על הדס. 
בכל נסיעה מצטרפים להם עוד כמה לאוסף הפרטי שלה.


וגם הצבעוניים כמובן.


תיקים מתוקים


וסירי נחושת תלויים כמו פרח פעמונים


בובה קסומה במוזיאון הבובות


ובובה קסומה לא פחות ב"מוזיאון" שוק הפישפשים הנפלא.


פסל צבעוני שחייך אלי מחלון ראוה


ועוד כמה יפייפיות צבעוניות


והפרחים...


אי אפשר להפסיק לצלם


ולצלם...


אז שוב, משהו מתוק. גלידת הפרחים.


ואם גלידה, אז כמובן גם הילדה...


ויחד עם ההורים (שעדיין קצת ילדים...)
בתמונה המסורתית במגדל בשעת הנצנוצים.


וטעימה מהמנעולים התלויים על רקע נהר הסן


שקיעה מיוחדת ומלאת אהבה,
 עד הפוסט הבא...

יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

יום הולדת לאבא, יום הולדת לסבא

אבא,
יש לי את תווי פניך
יש לי את אותו מבט עינייך.



סבא,
יש לי את שמחת החיים שלך
יש לי את דאגתך ואהבתך.



שבריאות ומזל טוב ילוו אותך
ושכולנו נמשיך להינות ממך.

יום הולדת שמח


יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

גם אני רוצה...

לאחר שהוא הפך אותי  ל"פיונה", אשתו החביבה של שרק, גיליתי אותו עובד על הכנסת פנים לדמות מתוך הסרט אווטאר.
על מסך המחשב, הופיעה דמות חתולית כחלחלה עם אוזניים מחודדות, חרוזים צבעוניים וצמות. המון צמות. דמות אצילית, דמות מסרט שלא מדבר אלי כלל. אבל למרות זאת ואולי דווקא בגלל שאני לא אוהבת את הדמויות המוזרות ולעיתים המפחידות, משהו בה משך את מבטי.
"גם אני רוצה" ביקשתי ממנו. וקיבלתי.


                    הנה אני, "נאייטרי", בת שבט הנאבי, כוכב פנדורה.

                                עיבוד של אילן שיחזור ותיקון תמונות.
לעמוד הפייסבוק של אילן, ליחצו כאן.




Related Posts with Thumbnails