לאחר הפסקת מנוחה של מספר חודשים מכתיבה כאן, פיניתי לי זמן ליצירות מסוג אחר. השעות הרבות בעבודה המשרדית לא מוסיפות לכוחות ולאנרגיות הדרושות לכתיבת פוסטים איכותיים ולכן על מנת לתת קצת לנפש להינות מצאתי לי בתקופת חורף זו שני עיסוקים שהלהיבו אותי והחזירו אותי לימי הלמידה, הסקרנות וחדוות היצירה.
שני הנושאים כנראה גנטים אצלנו במשפחה.
גדלתי לתוך בית שבו אמא סורגת. כמעט כל ערב זכורה לי תמונת אמי יושבת בסלון בספה וסורגת. אצלה לא מדובר בתחביב חולף, זה ליווה אותה שנים רבות עד אשר אצבעותיה לא יכלו עוד. עד היום כאשר היא רואה מסרגות או צמר עיניה מתמלאות בשמחה וגעגועים והיא מנסה להשתלט על הכאבים והקושי. אמא לימדה אותי מספר צעדים ראשונים ואני צללתי עמוק בחיפושים באינטרנט לקבלת השראה לסריגת שטיחונים וסלסלאות וזו יצירתי הראשונה:
לאחר המלבני, המשכתי לאחד עגול
משתי מסרגות עברתי לאחת וזו הסלסלה הראשונה בהשפעת והשראת צבעי החורף שלי במרפסת:
שני הנושאים כנראה גנטים אצלנו במשפחה.
גדלתי לתוך בית שבו אמא סורגת. כמעט כל ערב זכורה לי תמונת אמי יושבת בסלון בספה וסורגת. אצלה לא מדובר בתחביב חולף, זה ליווה אותה שנים רבות עד אשר אצבעותיה לא יכלו עוד. עד היום כאשר היא רואה מסרגות או צמר עיניה מתמלאות בשמחה וגעגועים והיא מנסה להשתלט על הכאבים והקושי. אמא לימדה אותי מספר צעדים ראשונים ואני צללתי עמוק בחיפושים באינטרנט לקבלת השראה לסריגת שטיחונים וסלסלאות וזו יצירתי הראשונה:
לאחר המלבני, המשכתי לאחד עגול
משתי מסרגות עברתי לאחת וזו הסלסלה הראשונה בהשפעת והשראת צבעי החורף שלי במרפסת:
סלסלה פצפונית להדס. וכך היא נראית על השידה שלה ליד המיטה:
לאחר התלהבות מהראשונה, נולדה אחת הרבה יותר גדולה:
אפשר להניח בה פירות על שולחן המטבח, אך גם סלסלה זו הגיעה בשמחה לחדרה של הדס ובתוכה גרים להם כל מיני פיצ'פקעס...
עוד קצת מקום לצבעי ההשראה
מלהיטות הסריגה לנושא הגנטי השני שמעסיק אותי ומחזיר אותי לימי ילדותי. הבצקים של סבתא ברטינה ז"ל. ידי הזהב של סבתא הצטיינו גם בסריגה, גם בקרושט והמון המון בבישול ואפיה.
על הקיחלך הנפלאים שלה כתבתי בפוסט (אפשר ללחוץ פה זה קישור)
וגם על הקיגלך שלה כתבתי בפוסט (ועכשיו אפשר ללחוץ פה, זה גם קישור) . בחורף זה מצאתי את עצמי לא מעט במטבח, עם התנור הדולק והמחמם, מנסה ומתנסה בעיקר בבצקים ובמתוקים לשמחתם של בני ביתי שנהנים מהתוצאות ומשמינים מנחת...
אתחיל מהחגים. סופגניות חנוכה שאין אין אין כמוהן,
ולמתכון שלנו
החג הבא הוא פורים. סבתא ברטינה היתה אלופה באוזני המן ובבצק הטעים והמבריק. למיטב זכרוננו היו במתכון המקורי שמרים אך לדאבוננו על פי רישומים ישנים לא ניתן לשחזר בדיוק את הבצק לכן החלטנו לשנות טיפה את המתכון אך התוצאה מזכירה לכל בן משפחה את הטעם האמיתי.
איריס, אחותי שבהשראת האישה שהדהימה אותנו במאסטר שף צילה, כמובן !!! נתנה לאוזני ההמן את השם החדש: הָמָנַלְעךְ.
ולמתכון
קלטיטה. אלו הם בעצם קרפים דקים שאני הכי אוהבת למלא בנוטלה, דבש או ריבת פובידל. הדס אוהבת אותם ריקים.
וזה המתכון המשפחתי שלנו:
וקצת לתגליות בעקבות הצטרפותי לקבוצה בפייסבוק ששמה:
אמהות מבשלות ביחד. בקבוצה חברות נשים רבות שממלאות את הקיר מידי יום בכל טוב. אותי מלהיבים בעיקר מאפים או תבשילים מהירים (למי יש זמן מיותר ?...) וברגע שהכרתי את לחמניות היוגורט ב 3 מרכיבים בלבד, מייד יצאתי למלאכה.
אותן לחמניות בשינוי קל הופכות לבריוש מתוק לשבת בבוקר (או לכל בוקר)
ולמאפים הנפלאים והמהירים הבאים שהתגלו לי בקבוצה זו, אין אחד שלא יאהב. מדובר בבצק מהיר והתוצאה טעימה מאד. ושוב תודה לקבוצת האמהות על המתכונים ועל המוטיבציה להתנסות ולהכין.
לאותו הבצק, וריאציה מתוקה. השינוי קל והוא סוכר במקום מלח (וגם שקית סוכר וניל), במילוי חלבה,
וזו התוצאה:
אקנח בעוגיות נוטלה זריזות וטעימות אותן אפשר לשדרג בכל העולה על רוחינו ובפעם הבאה אוסיף להן פצפוצי שוקולד צ'יפס לבן.
כבר אין לי סבלנות להכין ולחתו וחתוללה האישיים שלי כבר אין סבלנות לחכות לזלול...
אז בנימה אופטימית ומתוקה זו, אני מאחלת לכל מי שהגיע לקרוא כאן, ימים מלאים בכל טוב, בשמחות ובחדווה.
ונתראה בפוסט הבא.
