יום שבת, 22 באוקטובר 2011

אגמון החולה. לא רק הציפורים נודדות...


 " הגיעו העגורים הראשונים ! " הכריזו ב אתר אגמון החולה ואנו, ארזנו מייד את עצמנו ואת שלושת מצלמותינו והתייצבנו.
את פנינו קיבלו עופות מרחפים, אכן נראים כעגורים אשר בביקורינו הקודם גם צפינו בהם בהמוניהם והאזנו לקולותיהם היפים והמצלצלים. כמה יפים הם על רקע השמים, מופיעים ונעלמים בעדשת המצלמה ומפזרים רוגע ושלווה.


לאחר קבלת הפנים החמה מהעגורים המעופפים, קיבלו את פנינו הסיקסקים. עופות יפים ומתוקים חלקם עומדים וחלקם שטים על פני המים הנעימים, נהנים מקרני השמש הסתוית המלטפת.


ולאחר שגם אמא והדס נהנות קצת מהבריזה
כולנו ממשיכים בשבילים ולפנינו גישרון עץ שמחזיר לי מייד געגוע נוסף.


מחזיר אותי למקום אחר, לגינתו הנפלאה של קלוד מונה ב ג'יברני. שואפת מעט זכרונות מתוקים ו...הלאה, מממשיכים.


לפגוש את הצב המציץ והשוחה לו ברוגע


ועוד אחד שהחליט להשתזף ונאחז בכל כוחו שלא להתגלש...


וצופה בו מלמעלה, השפרירית האדומה 

כאילו מעודדת אותו או מזהירה...


ממשיכים בנסיעה והפעם ברכב הגולף, הרוח מרעננת, והדרך מרתקת


עוצרים ומתקרבים בשקט בשקט לנוטרה חביבה, רטובה ומנסים לא להפריע לה בשעת ארוחתה הקלה (על רקע תקתוקי המצלמה...)


וכן כן. נוטרה ולא לוטרה (כך הרבה טועים...)


מפגש מחודש עם ההשתקפויות האהובות בדרך


ועוד אחת המצולמת מהמצפור הצף שאפשר רק לדמיין מה מרהיב הוא בשעות אחר הצהריים


ובסיבוב מעגלי מתקרבים לנקודת הסיום המלמדת שלא רק הציפורים נודדות.


גם הפרפרים נודדים. הדנאית ההדורה, הפרפר המרהיב המעופף לו לכל אורך השבילים באגמון יחד עם אלפי פרפרים.
וכשרואים את יופיו, לא מתארים לעצמנו שהוא רעיל ונודד לו למרחקים עצומים אך שורד בקושי את מסעו. 


הצבעים משתנים וחמורים בלתי צפויים מופיעים


ועוד שאיפה של טבע ושלווה, עד לפעם הבאה.

לפוסט קודם בנושא אגמון החולה -  לחצו כאן

יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

הים. מחשבות ביום סתיו


ביום סתוי שכזה אני חושבת שכבר נחכה לקיץ הבא כדי לשוב ולגעת בך, חול ים רך ונעים, חול בו אפשר "להתפלש" (כמו שאמא אומרת) ולא לעשות חשבון ללכלוך ולגרגירים הנדבקים אלא פשוט להתמסר.


לבנות בך ארמונות וחלומות


לרוץ אל המים, "אני לבד", למלא את הדלי 


וכשגליך גבוהים לתת יד לאבא


                                      או לרוץ תחת עיניהן המשגיחות של אמא ואבא 


לשבת בשעת שקיעה,
    לנוח ולראות סירה באופק "ממש כמו גלויה" (שוב מה שאמא אומרת...)

ומיד משתנים הצבעים 
והסירה חולפת, השמש שוקעת
ובמקומה מרחפת יונה ענקית

ושוב היונה מקרוב
יונה המבשרת רק טוב.

והטוב הגיע בחגים אלו .
חג שמח
והמשך בשורות טובות.

יום שבת, 8 באוקטובר 2011

אור בתבור


פיסגת התבור. את פנינו מקבל שער אבן יפייפה שממנו (לאחר מנוחה קצרה מהעלייה המרגשת...) יצאנו ל"מסלול קצר" לדברי בעלי.  סביב הכנסייה הפרנסיסקנית. נלך לפי צבעי המסלול לבן-שחור. סיור של אחרי צהריים על רק צבעי השקיעה.


קרני שמש מאירות באור קסום את תחילת דרכינו


הדס ואבא בכניסה אל היער. 


והנוף...הנוף המרהיב שנגלה בין העצים




החצב שגורם לי לשיר לאורך המסלול את "חצבים פורחים" (של תיסלם) ולצלם ללא הפסקה.
חצבים בודדים, חצבים בקבוצה, חצבים על רקע הגליל, חצבים לקראת סוף פריחתם, חצבים עדינים, אותי תמיד מרגשים, סמל הסתיו שפינה חמה שמורה לו בליבי.


וזוג מפואר


חדי העין יצליחו לזהות בצילום הבא את ידידנו החצבים 


הפוגה מהנוף עם מחטים שנצבעו באור קרני השמש השוקעת


המסלול מתעגל והנוף עוצר נשימה. 


ארצינו היפה


ומבט קרוב יותר...


הדס מקפידה על היצמדות לצבעי המסלול


שלקראת סוף המסלול מתחלפים בצבעי לבן-ירוק (חבל שלא ידענו מראש...נו, עוד פעם לא קראנו עד הסוף...)
וקצת בלחץ הימרנו על הצבע הירוק החדש וסיימנו בהצלחה ממש לפני רדת החשיכה.

וקצת השוואת צבעים:
צבעי אור יום חדים


ואותו המקום בצבעי אחר הצהריים המאוחרים


שער האבן מואר במלוא הדרו


ואותו השער בסיום המסלול, מקבל את צבעי השקיעה


המסלול הוכתר בהצלחה. ולסיום, מטפסת ההרים הקטנה והמטפסים הגדולים במנוחת לוחמים...



Related Posts with Thumbnails