צבעים, צלילים וטעמים

קצת צבעים מטיול שבת

צריך לנסות את כל הדארבוקות !

וגם את כל הכיסאות...

ולזלול...

מה....כל

שצבעים, צלילים וטעמים טובים ילוו את שנת 2011 הבאה לטובה.

שבת שלום

פארק נשר. על גשרים ועל קופים

"לאן נוסעים עכשיו ?", שאלתי את אמא. לפארק נשר  אמא ענתה. "אבל לא פארק רגיל. פארק עם עצים, יער. בפארק נראה גשרים ואולי נעלה עליהם" אמרה אמא (ושמעתי אותה לוחשת אם היא לא תפחד...)
גשרים ? בפארק יער ? מה זה יכול להיות ? חשבתי.

"הגענו ?", "כבר הגענו ?" שאלתי. "כבר מגיעים" ענתה אמא.

והנה...יער. עצים, עצים, עצים.

התחלנו לצעוד.

הכי טוב על הכתפיים של אבא.

"מתי נגיע לגשר?" שאלתי. עוד מעט. "מתי נגיע לגשר?" שאלה אמא את החברים שהצטרפו אלינו. "עוד מעט"..."זה ממש קרוב" ענתה ליאת.  היה נעים, קריר וחמים. ריח של עצים ירוקים. הגענו.

לא פחדנו. עלינו על הגשר התלוי. "אמא תראי את הנוף" אמרתי.

אמא התרכזה בלהחזיק לי את היד.

הגענו לאמצע הגשר. קצת מתנדנד. איזה כיף. חזרנו דרך הגשר השני. עכשיו אמא כבר היתה ממש אמיצה ואפילו עצרה לצלם.

ומי שמאתמץ, יכול לגלות גשר בין העצים...

כשדודה איריס ראתה את הגשרים, היא סיפרה לאמא על הקופים בהודו היושבים על הגשרים ומתכננים איך לגנוב מאנשים למשל משקפיים. הם גם למדו שאם מציעים להם בננה, הם מייד שומטים את הרכוש הגנוב.  במקרה זה, ישר לתהום.... 




הודו, צולם ע"י איריס



הכרמל, נקודות של אור

בשבת היפה, במזג האויר הנפלא, יצאנו לסייר בך.
קודם, היית ירוק. עכשיו אתה פחות. פחות עלים, פחות ריחות,
פחות צל... פחות.

יש בך חלקים המזכירים  ציור של ילד המצייר שיער כקווים היוצאים מן הראש כלפי מעלה. כך חלק מההרים בך נראים. קרחים עם שלדי עצים כהים.

אנחנו...בחרנו להבליט את  צילומי התקווה, ההתחדשות. הניצוצות החדשים הנובטים בך.

ונקודת אור קטנה, מוקפת ב"חומה" לבל תיפגע,

 (מצאה וצילמה הדס)

נקודות של אור...

הנוף שלנו. משחק צבעים

אחר הצהריים. לא כל כך מאוחר.

האור הופך לורדרד סגלגל.

השדה בקצה הרחוב משנה גווניו.

הכחול והאפור מתחלפים בגוונים חמים.

האדמה הבהירה הופכת לצל.

השמש מתרחקת בכתום לוהט

ושלווה. ערב בא.

אגמון החולה, שעת הציפורים

אין כמו לשבת על הכתפיים של אבא, על רקע החרמון שרק ירדנו ממנו ולהקשיב לשקט.

תריחו את ריח האדמה הרטובה, אומר אבא ומתקדם בשביל.

הרוח מלטפת אותי ואני שרה לה.

אמא מאחורינו, צריך להתקדם במהירות היא אומרת, בעוד שעה סוגרים.

רגע, אומר אבא, יש נוטרה במים.

המים, נראים כאילו ציירו אותם במכחול.

השמיים מתכסים בציפורים גדולות ושיר גדול מחליף את השקט. שירת הציפורים.

אמא ואבא אומרים שאלו הם העגורים האפורים המסיימים את ארוחתם ומתכוננים לשנת הלילה .

והם שרים, מדברים, מצייצים וצווחים והקולות מתערבבים.

   לילה טוב עגורים יקרים.

   הסתיימה שעת הציפורים.

הביתה חוזרים.

החרמון. להתאהב בך מחדש.

השנה לא פיספסנו. ברגע שנפתחו שעריך מייד התייצבנו.
אתה לבן, אתה זוהר, אתה נוצץ, מוקף ביהלומים בוהקים ובעצים שברירים, אתה מאיר ככוכב מרחוק, מתנשא באופק בהוד ופאר כאילו קורא לכולנו לבוא, להתקרב, לגעת, לחוש, לדרוך, לנשום את האוויר הצלול. להתרגש שאתה כאן, שלנו. מנצנץ וחגיגי, מושלג ומחמם את הלב.

עריסה קלועה...הישר מהאגדות

כשנתקלתי באחד משיטוטיי האהובים אצל בלינג בלינג בעריסה המקסימה (הקלועה בעבודת יד) של Shushu התאהבתי בה מייד.
הבלינגיות ערכו תחרות בין המגיבות שכתבו למי הן היו מעניקות את העריסה ואני...כן אני...זכיתי ! עריסה מהאגדות עבור חברי לעבודה ואשתו המלכה ...

אז הנה הנסיכה אלין שקיבלה לפני יומיים את העריסה וכבר נהנית לחלום בה חלומות מתוקים.

כניסה לפוסט של הבלינגיות המדהימות ולסיפור שלי שזכה

מתנת יום הולדת

יום הולדת הוא תמיד יום שגורם למשהו מיוחד בלב להתעורר כשפוקחים את העיניים בבוקר.
לי זה תמיד קורה, אני מתעוררת ונזכרת שהיום זה היום ומן חגיגה כזו מתעוררת.
אפילו כשאין תוכנית מיוחדת. כך היה גם הפעם.
בוקר של התרגשות גדולה מהמתנה המפנקת שקיבלתי מבעלי האהוב(משהו אשאיר בסוד...)
וחגיגת יום הולדת ענקית שערכה הדס, בסלון ביתנו, יחד עם הבובות האהובות, שירי יום הולדת, עוגה (עשויה מלבד כמובן...) וריקודים שמחים.
הבוקר המשיך בארוחת בוקר טעימה , אמא ובת, שתי חברות , מדברות ונהנות מהבריזה ומהאוכל הטעים.
לאחר מכן טיול מענג בשמש ושוטטות כיפית בקניון ארנה היפה, בין הכסאות המעוצבים המיוחדים הפזורים בו ובפינת היצירה לילדים.

הדס מתוקה שלי, המתנה היפה ביותר זו את. את שגורמת לי אושר גדול וביום ההולדת, דאגת להזכיר לי כל כמה דקות שאת אוהבת אותי, חיבוקייך, נשיקותייך הרבות והמתוקות, חיוכך, התנהגותך הבוגרת כל כך, הרגישות הרבה שבך ומשפט אחד שאומר את הכל : "אמא...הבוקר הזה הוא כמו חלום".
את המתנה היקרה שלי.

יום הולדת נפלא

חנוכה היום

חיכיתי חיכיתי והנה זה בא... הריח הנפלא והטעם המ-ש-ג-ע.

הסופגניות האהובות של סבתא ויקי.

אין כמוהן.

וזו חנוכיית צלופן שהכנתי עם אמא בשנה שעברה. כל יום הוספנו נר שנדבק לחלון עם קצת שמן.

בסוף החג החנוכייה היתה מושלמת.

כאן אפשר לראות אותה כשברקע עננים אפורים מלאים בגשם.

אני מקווה שעד שנשלים השנה את החנוכייה, השמיים יתמלאו בענני גשם. הרבה גשם.

השנה הכנו בגן עבודות לחנוכה שאחת מהן היא נר מצופה בחוטי שעווה צבעוניים.

הנר שהכנתי (עם אמא) הוא האמצעי. בצדדים הנרות של חברותיי החמודות.

 

והנה שלושת היצירות שלי. חנוכיית פסיפס

שהכנתי לגמרי לבד וסביבון (מדיסק)

והיום הדלקנו את הנר הראשון של חנוכה.

בחנוכייה שלי.

חג שמח

מסיק זיתים, שמנא

כמה ילדים (מתוקים) וכמה הורים (חברים ואנחנו...), משכימי קום וחרוצים, בבוקר שבת, בוקר שכולו זיתים במסיק בבית הבד ב שמנא, במושב חגור.

הסיור מלווה בריחות וצבעים, רוח נעימה, צחוק של ילדים וצעידה אל הכרם בין בתי המושב השלווים.

ביד כל ילד קופסא, לתוכה נקטפו ("בתנועת חליבה" !)  זיתים ירוקים ושחורים שלאחר כמה דקות נחבטו קלות באבן ונחרצו (בומבה לזית...).

ובאוירת החג הקרובה, אחת האמהות (ליאת המדהימה) דאגה לפעילות יצירתית לילדים (ולהורים כמובן),

הכנת נר כוכבים מקסים.

שבוע טוב ומואר