יום ראשון, 27 בפברואר 2011

נוריות בבוקר


מוקדם בבוקר. תום וג'רי בטלויזיה. אני יושבת בתוך השמיכות הרכות שלי על הספה בסלון. "שוקו או חלבי ?" שואלת אמא. אני שומעת אבל עדיין לא עונה, תיכף אמא תשאל אותי שוב. ג'רי מתכנן עוד תעלול לתום. "שוקו או חלבי ?" אני שומעת שוב. "ש-ו-ק-ו" אני עונה. אמא מכינה את תיק האוכל שלי והבגדים כבר מוכנים על הספה לידי. 
"תראי את קרני השמש על הנוריות" אומרת אמא, "אני חייבת לצלם" זה ייקח רק כמה דקות.
אני מחכה. אין לי בעיה. אני יכולה לראות עוד ועוד תום וג'רי. שאמא תצלם. והיא מצלמת.
"אוי זה יפה...איזו זוית...עכשיו צילמתי נורית מלמטה..הדסי, תראי ותלמדי..." אמא אומרת ומתלהבת.



                                    הנה  ראש של נורית צהובה שצפה במים
 (העיצוב של אמא, ממש לפני שאנחנו יוצאות בבוקר)


ותמונה קבוצתית 


ואחת ורודה (מזכירה לי טישו...)


וכך הרווחתי עוד כמה דקות מתוקות בבוקר עם תום וג'רי האהובים. 

יום שני, 21 בפברואר 2011

צבעים בירושלים

יום שישי, יום שטוף שמש, כמעט אביבי, נסענו לחגוג את יום ההולדת של אמי בירושלים. העיר בה היא התגוררה כשעלתה ארצה עד שהכירה את אבי. מן טיול שורשים שכלל גם ביקור בשוק העיר העתיקה, שוק צבעוני ויפה שאני אוהבת להגיע אליו בכל הזדמנות.

הדס בדקה ביסודיות את הבדים
       כל כך הרבה צבע
                                      
                       וצבע הכחול של הכלים האהובים עלי
                                                             "פוזה" בשער יפו
                                     וריח הלחמניות הטריות מגרה את האף...
                                    קצת גגות אדומים ולשאוף אויר צלול לריאות
                                 ("ולהכניס לכיסים...")

וכמובן...איך אפשר בלי...


יום שישי, 18 בפברואר 2011

תיבת האוצר שלי


אני מסתכלת עליך כשאת מתארת לי איך היה כשנשארת לשמור על הדס, מה היא עשתה, מה היא אכלה, איך נרדמה, איזה שיר שרת לה... ומה שעולה לי בראש זה שיש לי תיבת אוצר. תיבה נדירה.

תיבת האוצר שלי היא את. אמא שלי. תיבה מלאה באוצרות קטנים ויקרים, תיבה מלאה בכל טוב, בפנינים של נתינה, דאגה, הקרבה, מסירות ואהבה.


אמא שלי (הילדה) עם אמא ואבא (סבתא וסבא שלי)

היום יום הולדתך.
אמא, את כל הטוב שיש אני מאחלת לך,
שתמשיכי לפנק אותנו ולהיות בשבילנו כל רגע,
שבריאות ורגעי אושר יהיו איתך תמיד
ושנמשיך להינות מאוצרותייך
עוד שנים רבות.

שלושת יצירותייך

יום הולדת שמח


יום ראשון, 13 בפברואר 2011

הר הזבל. רעננה. (זבל זבל...אבל מקסים !!!)

"אמא...מה זה הר הזבל?" שאלתי. "הר הזבל" אמרה אמא "זה מקום אליו אספו פעם את הזבל אבל זה היה ממש מזמן. ההר הזה הפך להר בטבע, מוקף בפרדסים ושדות ועכשיו הוא ירוק ירוק". שמחתי. ההר הזה נשמע לי מעניין. טוב שאין בוץ היום ואפשר לטפס עליו. נסענו בכביש "כמו בכפר" אמא אמרה ופתאום הופיע בחלון הר הזבל. אני קוראת לו גבעה אבל הוא מאד גבוה. "איך הדס ואני נטפס עליו ? " אמא שאלה את אבא. "אל תדאגי" אמר אבא בבטחון.
הגענו לשביל המוביל אל ההר אך בסופו חיכתה לנו שלולית גדולה. "יש שביל פה מהצד" אבא אמר. זאת הדרך להר.
הוצאנו מצלמות (גם אני כמובן) והרוכבים הגיעו.
צעדנו אחרי הסוסים והרוכבים (הם בטוח יודעים את הדרך) והגענו לשדה גדול ומקסים, פורח, עם המוווווווווווון סביונים.
"הדס...פוזה" אמא ביקשה. עשיתי.
"בואו נטפס על ההר" אמא אמרה. הסתובבנו לכיון השביל בו נסעו המשאיות לראש ההר כדי לשפוך את הזבל (אבל זה היה פעם, היום זה ממש ממש יפה, לא להיבהל...)


זה אחד מהנופים היפים מראש הגבעה.
שורות שורות של עצים ירוקים ויפים.

וזה נוף נוסף מהפיסגה. והפעם מהמצלמה שלי !!! נכון הצבעים יפים?

"רגע, רגע...אני צריכה להתקשר לבובות שלי ולספר להן איזה יופי פה בטיול". אמרתי לאמא ואבא ודיברתי בטלפון שלי הורוד (צעצוע כמובן, לא לדאוג...)
והנה צילום שאבא צילם לאחר ריכוז רב במטרה


ופרחים שאמא מצאה בדרך, לא היו רקפות או נרקיסים אבל אמא התלהבה מהפרחים "הרגילים" שיש בשדות ולימדה אותי על "זוויות צילום".

והנה פעמונים מיוחדים

וכמו כל טיול שמכבד את עצמו (ככה אמא אומרת...), תפסתי את מקומי על הכתפיים של אבא.
מכאן הנוף עוד יותר נהדר. (ונוח כמובן).


יום שלישי, 8 בפברואר 2011

בובות, קפה והגשמת משאלה...

בוקר שישי בין הדוכנים של אמני מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, מתפעלת כל פעם מחדש מכמות האמנים הבאים להציג ולמכור את יצירותיהם,עבודות יד נפלאות שניתן לחוש את חדוות ואהבת היצירה של האמנים בכל אחד מן הפריטים היפים.
דוכן אחרי דוכן, ממש מוזיאון רחוב או "חנות" אחת גדולה של חלומות, אהבות, תחביבים וידיים מוכשרות.
מכל השפע היצירתי גיליתי אישה נחמדה (וצנועה) שסידרה את הדוכן שלה בחיוך והוציאה מתוך ארגזיה לאט ובסבלנות, בובה אחר בובה, בובות סרוגות, בובות כפפה, בובות שלא יכולתי שלא לעצור ולהביט בהן, אחת אחת. 
בתצוגה של "בובלה" אמנית סריגה ותפירה, בובות רבות מעשי ידיה וניתן לפגוש אותן בימי שלישי ושישי במדרחוב.
בובת האינדיאני נקשרה לליבי במיוחד

ודובי דב המתוק...
הבאתי רק טעימות קטנות, הבובות יפות אחת אחת (והמבחר גדול). 

וכמובן שאי אפשר בלי קפה טוב


ו...הגשמת משאלה פרטית קטנה.
יש דברים שאני רוצה ופשוט לא קונה. רוצה ו"חולמת" שיהיו לי,
 או "משהו שתמיד רציתי ולא העזתי..."
אז הרגע הגיע, מדרחוב נחלת בנימין הוביל אותי אל שוק הכרמל ושם, בחנות נסתרת מאחורי דוכני בגדים,
 ניצבה לה עגלת הקניות (עגלת השוק) המדליקה הזאת שקרצה לי וקראה לי "קני אותי..."
 כל השקיות הכבדות שסחבתי נכנסו בשמחה לעגלה החדשה והנוצצת,
וצילום של כבוד בסמטאות בוצע.

רגע היסטורי...עגלת שוק ואני.

יום שבת, 5 בפברואר 2011

רפסודיה רומנית ליום המשפחה

קבב רומני, חצילים רומנים עם בצל ועגבניות, מוסיקה רומנית, כינור, תפאורה מאובזרת בסמלים הרומניים המוכרים כל כך, האוירה,
 האירוח והשירות בשפת האם, ביפו הישנה,
אהבתו הגדולה של אבי המכיר כל סימטא וכל דרך, 
מה מתאים יותר ממסעדה רומנית, לחגוג ולציין את יום המשפחה הרומנית שלנו?...

כנר במסעדת רפסודיה רומנית. רח' סלמה 3 יפו.

רחובות יפו , צועדים בגשם הזרזיפי, אויר צלול ונקי,

סבתא והדס


יום רביעי, 2 בפברואר 2011

קפה בגשם. בורוכוב 88.


בית קפה בגשם מזכיר לי את פאריז. את החמימות בפנים והקור והרטוב שבחוץ. אפשר לשחזר מעט את ההרגשה ה פאריזאית כשנכנסים לקפה בורוכוב 88. רעננה.
בתקרה קורות עץ המזכירים לי את החדר במלון האהוב בפאריז.
המנות יפות וטעימות. המלצריות חייכניות ומנסות לפנק, האוכל טעיםםםםםם ומוגש בצורה אסטתית ומעוררת תיאבון. האוירה נעימה ושקטה.
ישבנו בקפה, בחוץ הגשם דפק על החלונות הגדולים והואר תחת פנסי הרחוב. זכרונות פאריז כבר כאן. (רק חסרות שקיות הקניות והמחשבה "לאיזה רובע מועדות פנינו ומה התוכניות ?"...).




איזו עוגה...מלכה אמיתית !!!


Related Posts with Thumbnails