אגמון החולה, שעת הציפורים

אין כמו לשבת על הכתפיים של אבא, על רקע החרמון שרק ירדנו ממנו ולהקשיב לשקט.

תריחו את ריח האדמה הרטובה, אומר אבא ומתקדם בשביל.

הרוח מלטפת אותי ואני שרה לה.

אמא מאחורינו, צריך להתקדם במהירות היא אומרת, בעוד שעה סוגרים.

רגע, אומר אבא, יש נוטרה במים.

המים, נראים כאילו ציירו אותם במכחול.

השמיים מתכסים בציפורים גדולות ושיר גדול מחליף את השקט. שירת הציפורים.

אמא ואבא אומרים שאלו הם העגורים האפורים המסיימים את ארוחתם ומתכוננים לשנת הלילה .

והם שרים, מדברים, מצייצים וצווחים והקולות מתערבבים.

   לילה טוב עגורים יקרים.

   הסתיימה שעת הציפורים.

הביתה חוזרים.