יום שבת, 9 בנובמבר 2013

דרך התמונות

דצמבר מתקרב. חודש יום הולדתי, חורף, סופגניות. זכרונות ילדות. המטבח הקטן ברמת גן. המטבח בו נכנסו ויצאו שכנות בלי הזמנה מיוחדת ושיחות רבות נערכו בו. המטבח בו אמי וסבתי בישלו בו ואשר היה מאובזר ומעוצב במיטב כלי הוינטאג' שהיום כה חזרו לאופנה ולליבי. המטבח ההוא, עם דלת, שנסגר כמו חדר, כמה יפה הוא היום בעיני. לו היה לי כזה עכשיו.
סבתא ברטינה מבשלת בשמחה במטבחנו 
זכרונותיי כילדה הם בעיקר מהתמונות באלבומים. בזכות אותן תמונות ישנות אני "זוכרת". רגעים חרוטים בזכרון בעזרת התמונות המעטות שפעם היו מצלמים.
התמונות הן אלו העוזרות לנו לשחזר את הזכרונות ולהחיות את רגעי העבר. היום זה הרבה יותר פשוט, מאות תמונות נערמות בתיקיות במחשב לפי חודש, ללא אלבומים.
לא כמו פעם. והנה, בזכות קליק אחד מיוחד שאבי חשב לנכון להנציח, "זכורה" לי הסצנה הזו.
סבא חזקאל אחי ואני
בזכות אותה תמונה אני רואה במו עיני, עכשיו, כאדם מבוגר (טוב נו לא ממש מבוגר...) את החיוך הטוב של סבא, את האושר הגדול מאותו רגע שלו איתנו, עם הנכדים האהובים המקיפים אותו בהתלהבות של ילדים  קטנים. בזכות אותה תמונה אהובה אני יכולה לדמיין את אותו אחר צהריים של סבא כשהוא קורן מאושר.

התמונות באלבום הישן או בשקיות בארגזים, הן אלו הטומנות בתוכן את הרגעים שלנו, של משפחתנו ואת מה שהמוח לא זוכר אלא רק העיניים "הנזכרות" דרך הצילומים.

התמונות הישנות האלו שלנו, אוצרותינו, מפאת הזמן,  לרוב במצב דהוי, סדוק, בלוי או אף קרוע. 
סבתא ברטינה לפני ואחרי שיחזור של מתקן הזכרונות

מתקן הזכרונות, הוא השם שבחרנו לעסק של בעלי שמחזיר לתמונות את ימי הזוהר שלהן ובעצם את הכבוד שהן ראויות לו. ולנו, הוא מחזיר ומשמר את הרגעים הנוסטלגים שאת חלקם אולי אנו מכירים רק דרך התמונות. 
סבא חזקאל וסבתא ברטינה עם אמא שלי ויקי בימי הזוהר ברומניה.
אפשר להציל ולשמר את התמונות האהובות.  
אמא שלי.
תיקוני תלאות הזמן 

והכנסת צבע לתמונה לשיחזור הרגעים בגוון האמיתי.

פעמים רבות התמונות מצהיבות או מקבלות גוון ורדרד
תמונה לפני ואחרי תיקון. אני ביום הולדתי. 

לכבוד חנוכה, מתקן הזכרונות מאיר את החג בשתי הפתעות.

הראשונה - הגרלה !!!
חפשו באלבומים הישנים תמונות שלכם מחג החנוכה, מדליקים נרות, אוכלים סופגניות, מטגנים לביבות...בקיצור, מה שיש לכם מהחג ושילחו למתקן הזכרונות לכתובת המייל: mem.fixer@gmail.com


                   בנוסף להגרלה, לכבוד החג גם הנחות על כל הזמנה:



דוגמאות לעבודות נוספות של מתקן הזכרונות תכלו לראות
במצגת המרגשת בקישור הבא: לחצו כאן

אז...מהרו וחפשו את התמונות היקרות ותוכלו לשמר את הזכרונות ואת ההיסטוריה המשפחתית החשובה לכם.



                                 חג חנוכה שמח 

יום שלישי, 3 בספטמבר 2013

גם זה לטובה...

חודשים שלא הייתי פה. בעצם הייתי אבל לא כתבתי. לא חידשתי. לא הוספתי. לא  פרסמתי. 
לא הייתי פנויה ליותר מידי מילים ופוסטים. 
הפוגה. לטובה. לחוות את הדברים ולשמור לעצמי. גם טוב. 
לנוח יותר. להשתרע על הספה אחרי יום עבודה מתיש.
שעות הכתיבה, שתפסו את מעט הזמן הפנוי שלי, התחלפו בצפייה בבוב ספוג וחבריו (הכיף של הדס ושלי) בצהרי שישי ושבת ובשנ"צ מתוקה מתוקה. 

נפלא...

מהצילום לא נחתי. אין יום ללא קליק. 

"אמא, לב בשבילך..."
 מאת הדס.

ששנה חדשה זו המתחילה אוטוטו, תביא לנו שקט ובטחון, שנוכל לעסוק ביום יום הפשוט שלנו, זה שכולנו או רובנו חפצים בו.
שנתחיל בחיוך ובתקווה אמיתית לטוב.
וששנה זו תוסיף עוד זכרונות יפים ומתוקים (כתובים, מצולמים או סתם חרוטים...) לימים מאוחרים.






יום שני, 27 במאי 2013

כנרת. ללכת על המים...(כמעט)

כנרת...השם הזה, יש בו משהו מיוחד, משהו שלוקח אותי אל פיסת חופש, אפילו ליום אחד. השם הזה לוקח אותי למקום חם, מקום עם שלווה. פינה כחולה. 
אני אוהבת לחזור לכנרת, לסביבותיה, לכביש המקיף אותה, לעצי הדלקים ולתמרים. 
כשקראנו על המסלולים הרגליים ההולכים ומתפתחים סביב הכנרת, התלהבנו במיוחד מתיאור המסלול: האון - ג'ונגל ארצישראלי מצוי
והחלטנו לצאת לדרך. 


תחילת המסלול בעונה זו, מסבירה פנים ומעוטרת ברימונים מהודרים המבשילים להם לאט לאט. זה תמיד משמח לראותם ולהריח את השנה החדשה המתקרבת.  

הצבעים בעונה זו הופכים מירוק לזהוב אך עדיין הירוק כל כך ירוק ומריח טוב ופרחי בר מיוחדים ויפים מקשטים אותו.
הנה אחד מיוחד. קרדיט לאילן...





השביל מתחיל תחת השמש אך רובו מוצל והאויר החם הופך למרענן משהו. ההליכה קרובה אל קו המים. הצמחייה כה סמוכה ומהווה בחלק רב מהדרך מעין "מנהרה צומחת" אך מידי פעם מאפשרת חורי הצצה יפים אל המים. הנה חור של שלווה.


כשלא ניתן לראות את המים, אפשר להאזין לרחשי הגלים הקטנטנים ולקולות הציפורים.




הדס נעזרת במקלות שמצאה בדרך לצעוד ממש כמו צועדת מקצועית. 


ולדעת כמובן שאנחנו בדרך הנכונה - גם לא פחות חשוב...

קצת ירידות ועליות מעניינות, בתוך הג'ונגל הישראלי. חבל שאין כסאות נח בקצה המורד, האויר שם פשוט נפלא. 


עצי תאנה רבים מקשטים את המסלול ומקיפים אותו מהצדדים ומלמעלה. מרימים את הראש ורואים ירוק.


חיכה לנו בדרך שובך שהשתלב כך כך יפה בצבעי הנוף.  


ועוד אחד

סבך הצמחייה, האויר הלח המתערבב עם היבש, הצל המרענן, הופכים את המסלול לקל גם בקיץ.



פינות הצצה לכנרת,



לצלם בכל האמצעים שרק אפשר...




אל קו הסיום...או ההתחלה?...

שם מחכים מטעי הבננות ממש כמו בסיפורים


את דרכינו ליוו המוני שפריריות מיוחדות במינן, אילן אומר שזו אחת שעושה יוגה. 
אמר וצילם...
ועוד קצת מהכנרת, מהשביל שמעליו נחות רחל ונעמי שמר ועוד רבים וטובים שעל שמם לא מעט רחובות מפורסמים בארצנו.

המים שהשנה התברכנו בהם מציפים את גזעי העצים. 

השקט , השלווה והסגול 





"שם אותה במסגרת והעמידה בין הרים"...
אבן בדרך. 
כנרת. 
עד הפעם הבאה.


פוסטים קודמים בנושא כנרת:

יום שישי, 19 באפריל 2013

אולי סתם כי הם יפים ?

מאז שהמצלמה נהפכה "חלק מגופי", מאז שאני זוכרת את עצמי מצלמת, אהבתי לצלם חלונות, דלתות ופתחים.
אולי כי הם משהו מסתורי, מעניין אותי מה יש שם מאחוריהם...
אולי כי כשהם סגורים הם מסמלים בעיני את החום שבפנים, הניתוק מהחוץ, השלווה, הביתיות.
ואולי כי כשהם פתוחים הם מזמינים. אולי כי הם פתח למשהו שהוא מעבר לסתם דלת או חלון.
אולי כי "נסגרת דלת ונפתח חלון?" 
ואולי סתם כי הם יפים...


טיול בנווה צדק התל אביבית/יפואית היא מעין גן עדן קטן לצילומי הפתחים שאני אוהבת.


תריסי העץ הישנים והקירות המתקלפים אל מול חלון הזכוכית המודרני.



מעברים מסתוריים מגלים מבנים עתיקים,
קירות מתקלפים ופינות חמד חבויות.


ואפילו עץ לימונים 


חלונות נחבאים 
וגלויים


ומעוטרים בפסלים





חלונות העץ אהובים עלי במיוחד ומזכירים לי חלון עץ בחדרי הקטן בבית ילדותי, חורק וישן. ממנו הייתי מביטה כל כך הרבה, סתם כך, החוצה. הייתי מעבירה רגעים רבים בהסתכלות הזו, הייתי רואה ומדמיינת את החיים בבית הקטן ממול, בגינת בית הספר מאחורי הבית, מנסה לראות את החזרות לטקסים על הבמה.
ומן הצד השני את פיסת המדרכה הקטנה ברחוב (שהיה אפשר לראות), את הדשא בחצר למטה בה היו משחקים כל ילדי השכונה, ככה, כמו פעם, כולם בחוץ.
ולפעמים, בוהה בעננים, בצבעיהם, באנטנות  (של טלויזיה, לא סלולריות) מעל גגות הרעפים האדומים. צופה במעוף הציפורים ובמטוסים הרחוקים. 
רגעי חלון העץ שלי.



מרפסות ואפילו קטנטנות, עוד פתח, תוספת קטנה המאפשרת שני צעדים וחצי אל האויר. 


נווה צדק המתקלפת כל כך יפה 


ומלאה בהפתעות. ורדים שפגשתי, אמנם מאחורי סורגים, אך יש בהם שמחה וצבעוניות.  אולי צבעם טרי, מחכים לייבוש ואולי נשכחו שם...

ציורי הקיר מעלים חיוך...הנה אחד שפגשנו יושב לנוח.


ואחת "חמודה" שמצאנו ברחובות שונים.

ועכשיו לאחת חמודה באמת...הדס במחול הצל 

ועוד מישהי, שאי אפשר היה להתעלם מהלוק הצבעוני והשמח שלה.


נווה צדק נפלאה גם לילדים ומלאה במקורות דמיון 



 נמצא בה מוזיאון חביב במיוחד. מוזיאון נחום גוטמן




שלל חוויות לילדים באולמות המוזיאון. משחקים, סדנאות ושעות סיפור בנושא ספריו, איוריו וציוריו של נחום גוטמן. 



מהמוזיאון, שבים לרחובות ולצילומים, והפעם, אבא מצלם את הדס מצלמת את אמא...

דור העתיד בפעולה...


מישהו צבע את קירותיו בורוד. דלת תכלת.
 רקע נהדר לילדה מצלמת.


נווה צדק, שכונה שהיא עצמה מוזיאון לאוהבי הצבעים, הקירות המתקלפים או המסויידים, המרפסות, החלונות, הדלתות והחלומות.
Related Posts with Thumbnails