לחמם את החושים. שוק מחנה יהודה

ירושלים. בוקר קר באמצע השבוע. הרוח והקור מזכירים לי את הקור האירופאי.
מקום טוב להתחמם בו הוא שוק מחנה יהודה. לחמם את כל החושים, לחמם את הלב (ואת המצלמה...)
ואתחיל במתוק. צבעי ילדות, נוסטלגיה צבעונית.

 .ואמשיך עם שום למזל טוב

הפעם השום נראה כאשכול פרחוני והרגשתי שמגיע לו את הכבוד שלו

ומשום לפלפל האדום בו נפגשת החריפות עם המתיקות

וכמה שאני אוהבת חצילים...על האש, חציל רומני של אמא

וכאן, חסרים רק כמה גמדים להשלמת התמונה...

כשמגיעים לגבינות זה כבר ממש כמו להיות שם. שם בפאריז בין ים הגבינות השמנות, המיוחדות עם הריח...(לא תמיד ניחוח...)

ממממ...חלום...

וצילום מסכם לחלק הגבינות

ומה מיוחד בביצים? פשוט המראה שלהן יחד, כך בתבניות הגדולות. בהמוניהן, מזכיר לי את המכולות של פעם

ושכמלך החלבה מגיש לנו טעימות של חלבה עם פולי קפה, אני נמסה....

איך אפשר בלי הצילום המסורתי שלי בדוכן הממתקים...

ו..את הרוגלך המדהימים האלו צילם בעלי (הידוע בכינויו "מתקן הזכרונות"). (עכשיו עכשיו הייתי טורפת...)

מצבעים באוכל לצבעים בבדים, שגם עליהם אני לא מוותרת ומצלמת

וכשחלונות בסביבתי אז אי אפשר בלי...

ודלת קסומה המספקת תפאורה מושלמת לסחורה...

לסיום, האטרקציה החדשה לביקוריי בשוק, הרכבת הקלה שמסכמת את הרגשת החו"ל שלי בירושלים שלנו הנפלאה.

שבוע טוב, אביבי ושמח

 וחג פסח של שמחות, טיולים ורגעים קסומים. 

פוסט קודם בנושא: אלול בירושלים

כשדודה איריס אלי מגיעה... שיר ליום ההולדת

כשדודה איריס אלי מגיעה,

אני מתמלאת בהתרגשות ושמחה

ומתחילה לקפוץ על הספה

כשדודה איריס אלי מגיעה,

 אני כה שמחה,

 המון צעצועים אני מוציאה, 

צבעים, ניירות, ספרים ובובות

את הכל אני רוצה להראות.

כשדודה איריס אלי מגיעה,

אמא מצלמת בלי הפסקה

ומשהו על אחיות, אני רוצה לגלות...

כשדודה איריס היתה קטנה

אחים מהוריה מאד רצתה

ביקשה וביקשה

ואח מתוק היא קיבלה.

אחר כך הגיעה גם אחות

שלדודה איריס דומה מאד

אבל גם קצת שונה,

אחות קטנה שהגיעה לעולם בצעקה רמה...

לאחר שנים רבות, 

גם אם דומות וגם אם שונות

וגם אם קל וגם אם פחות, 

תמיד הן נשארות חברות

הן זכו להיות פשוט... אחיות.

כשדודה איריס אלינו מגיעה

אני מתרגשת וגם שמחה,

ומאחלת לנו להמשיך יחד להיות

עוד שנים רבות יפות ומאושרות.

(וגם אצלה שתדעו, אני אוהבת לבלות...).

מזל טוב איריס

זה פה וזה שלנו...נטיפים וקצת נוף הרים

לאחר שבתות קרות וגשומות (נו טוב אני אוהבת חורף אבל לאחר שבועות עבודה תחת אורות ניאון אני מחכה כבר לשבת אביבית)...יצאנו סוף סוף שוב אל הטבע. השמש ליטפה את הגב התפוס מנפלאות ישיבתי הרבה מול המחשב וכך לאחר שיחרור קל נסענו אל הפלא שהתגלה אי שם ליד בית שמש...בדיוק בשנת הולדתי ...(רמז מתי?) אל מערת הנטיפים. 

להדס, זהו הביקור הראשון במערה זו ולכן ההתרגשות היתה רבה. האם נפגוש שם את הקיקלופ עליו קראנו בספר החדש? 
בסקרנות רבה (של הדס) נכנסו למערה והפלא התגלה. לא קיקלופ אבל קרוב...

למדנו מהו נטיף,  זקיף, גזר, עמוד, קיר והחשוב מכל עשינו: להפעיל את הדמיון.

שניים המתקרבים למפגש המיוחל  "מתי זה יקרה? " שואלת הדס ומנסה לנחש.

90 אחוזי לחות אל מול היופי, הצבעים והצורות.

ואיך לא? צילום משפחתי כמיטב המסורת

היציאה אל האור וההגעה אל החניון כרוכה בעליה של כ-150 מדרגות.

בכל קבוצה של מדרגות מספרים לנו השלטים כמה מדרגות נותרו וכמה קלוריות שרפנו. איזה יופי.

מטפסות ומגלות את השלטים. אחרי שלמדנו ששווי הקלוריות ששרפנו בכל התקדמות במדרגות שווה לכל מיני מאכלים טעימים שאני אוהבת התיאבון התחיל להגיע...

ושביל בסיום המדרגות למנוחת נוף קצרה ומפגש עם חבר ירקרק

לא הרחק משם חיכה לנו בסבלנות שנגיע כבר... מסלול מעגלי יפייפה, שביל שוסטר, שביל נופי נחל קטלב. בין עצים וצמחים והירוק הזמני היפה הזה, התחלנו את הדרך ואת סשן הצילומים כמובן. (בין השיחים: אמא מצלמת את אבא שמצלם את הדס)

רגע תעצרו, זה כאן. זה בארץ, יש דברים כאלה...

כן, כן...אירופה זה כאן...

בין כל הירוק הציצו אלינו אירוסים סגולים ועדינים. כל כך שברירים

זוג אוהבים...

כלניות במופע הפינאלה שלהן

שבלול שנח לו ברוגע על עמוד תאורה טבעי....

ו...רגעי שלווה מצוק ההר המשקיף אל נוף נחל קטלב. (דווקא רעיון של הדס)

גם הנעליים צריכות את המנוחה שלהן...

פיקניק של פירות וממתקים (הכי כיף אומרת הדס...)

ולפני שהשמש תתחיל לשקוע מקפלים את המחצלת ונפרדים מהעץ הנפלא שכל כך יפה דאג לנו לצל 

ועוד להתראות אחד לירוק האירופאי ולפרחי הבר רגע לפני שהם בורחים...עד לשנה הבאה.