שוק הכרמל, אז ועכשיו

שוק הכרמל. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מבקרת בשוק הזה עם אמי. פעמים ספורות הייתי שם עם אנשים אחרים.

שוק הכרמל, זה אמא ואני. יוצאות (בילדותי באוטובוס, קו 61) ובחלוף השנים ברכבי, חונות בחניון ליד שוק בצלאל ו...מתחילות במסע.

כשהיתי קטנה ואימי לקחה אותי לשם, סבלתי מצעקות הרוכלים, ממש כיסיתי את אוזניי, לא יכולתי לשמוע את הצווחות ואף התעצבנתי ועשיתי פרצופים כועסים. למרות זאת אהבתי להסתובב שם ולדוג עם אימי מציאות.

כשהתבגרתי, התחבבו עלי צעקות הרוכלים המנסים למשוך את הקונים ואפילו התחלתי לחייך אליהם ואף להינות מאוירת השוק הצוהלת.

השנים חלפו, הרוכלים (חלקם אולי) התחלפו, אך הצעקות "רק היום... רק היום" עדיין שם, הירקות, הפרחים, הצעצועים והבגדים, חנויות חומרי הניקוי והתבלינים, הבייגלה האהוב שאין לחזור הביתה בלעדיו...כולם שם. ממלאים את השוק בריחות, טעמים, צבעים, קולות, שמחה ובעיקר בשובל קסום של נוסטלגיה, זכרונות ילדות ובגרות שלי עם אמא בטיולי בוקר קיציים או חורפיים המסתיימים בהליכה איטית אל הרכב החונה ומחכה לנו בסבלנות אין קץ...שנתיישב ונניח את השקיות הרבות (הכבדות) בתא המטען ונחזור הביתה עיייפות אך מרוצות.



אמא שלי



רגעים סגולים מהסוכה

חג סוכות שמח

הסוכה הסגולה

סוכתינו הסגולה עומדת גם השנה, במלוא הדרה, נוצצת, עדינה, מעוטרת בקישוטים חלקם משנים קודמות וחלקם חדשים, (יצירות חדשות של הדס) ושוב, המרפסת מתמלאת באוירת החג, בקרני שמש החודרות דרך פתחי חלונות הבדים הסגולים, הנקיים והמגוהצים,

לקבל את חג סוכות הבא עלינו לטובה , גם השנה.

חג שמח ובשורות טובות לכולנו מסוכת השלום והאהבה הסגלגלה.

המשך יבוא...

ומחר...הסתיו

זה לא שפתאום מחר יהיה פה קריר...זו הסמליות שעושה קצת נעים בלב.  מחר, יהיה פה סתיו. וגם אם יהיה חם, בבקרים יהיה ריח שונה ומיוחד, עלים ינועו וירשרשו קצת יותר. כשנפתח את החלון או את דלת המרפסת, אויר קצת יותר ידידותי יחדור פנימה, לחדרים, לנשימה.
ואפילו שמתקרב אלינו שרב, פחות נורא, כי עכשיו, הוא רק עוד הוכחה, שמגיע הסתיו.

מוזיאון המדע

מוזיאון מדע. מדע? מה זה מדע? מה נראה שם? שאלתי את אמא. אז יש מילה כזאת ויש מוזיאונים למדע שילדים (אפילו בגיל 4) יכולים להינות בהם. הראשון שביקרתי נמצא בצרפת. מוזיאון המדע בלה-וילט בפאריז.
קמנו מוקדם בבוקר, אמא ואבא אמרו שנראה שם דברים מעניינים. (קישור) הגענו ברכבת המטרו האהובה עלי ונכנסנו למבנה גדול ומפואר שבו המווווון פעילויות לילדים. אמא אמרה שחבל שמקציבים (מילה יפה...) רק שעה וחצי לכל הפעילויות ואז צריך לצאת. אני הרגשתי שיכולתי להיות שם יום שלם אבל בטח הייתי מתעייפת מגודל המדע.


 טוב, פאריז זו פאריז (גם אני כבר הבנתי את זה) צריך להמשיך גם כאן עם המדע.
עדיין באוירת הכיף הגדול מלה-וילט, נסענו בשמחה רבה למדעטק בחיפה.
קמנו מוקדם בבוקר, אמא ואבא אמרו שנראה שם דברים מעניינים . (קישור) הגענו, הפעם באוטו ונכנסנו למבנה גדול ועתיק שבו המווווון פעילויות לילדים.
מכולן אהבתי במיוחד את תערוכת הרובוטים (מחלקם פחדתי ואת חלקם הפעלתי ממש בעצמי), אולם המראות, תערוכת קסם של מדע ואולם מדעי החיוך.
אמא אמרה שכאן בחיפה לא מקציבים (שוב המילה היפה) לנו זמן ואפשר להיות כמה זמן שרוצים.
וכן, התעייפתי מכל המדע להיום.




רחשי בלונים מעירים אותי

אני תמיד מתעוררת מוקדם. אבל בשבת התעוררתי לאט לאט, מאוחר מהרגיל. שמעתי את אמא ואבא מדברים בסלון ומחכים שאקום.
"נו דוקא היום היא ישנה מאוחר..."? שמעתי אותם. נשמעו לי נרגשים. העיניים נפתחות ואני נזכרת שהיום, היום הוא יום ההולדת שלי. חיכיתי וחיכיתי , ספרתי וספרתי והנה זה בא. בלונים תלויים של נסיכות וטינקרל בל חיכו לי בגאווה, קשורים לפינות המיטה והנה, גם דגלונים צבעוניים. אני קמה בריצה, יוצאת לסלון ובלונים, בכל מיני צבעים, וסרטי קישוטים של נסיכות מקשטים את הקירות. שירי יום הולדת מתנגנים, אני רצה בהתרגשות ומחבקת את אבא ואמא ומתיישבת על הספה הורודה שלי.
אני מתרגשת. רואה ברכה גדולה ומנגנת של קיטי. אמא מקריאה לי , בקולה הנרגש. מתנה עטופה בנייר אדום ונוצץ מחכה לי על הכסא. זה היום שלי. 

"היום את כבר בוגרת", אומרים לי. אני רצה לחדר ובודקת במראה מה השתנה בי. בוקר יום הולדת מתוק שלי.

את עושה אותי אמא, יום הולדת שמח להדס

ציורים על הקיר על הדף

ציורים מתוקים במכחול

ועיניים חומות חכמות

שרוצות כבר לבלוע הכל

ודברים ששכחתי הבאת לי עכשיו

איך לרוץ על עלי שלכת

חומים באמצע יום סתיו

בכל יום שעובר

זה עדיין מפתיע

כשהגשם יורד את שואלת מתי

השמש תגיע

את עושה אותי אמא.

(עינת רז/יהודית רביץ)

זה השיר שמתנגן בי ביום הולדתך המתוק שחל היום.

הדס שלי, מתוך אינספור האפשרויות שיכלו להתהוות, נוצרת את.
לא יכולתי לבקש טוב יותר.

לא מעט דמעות בציפייה לבואך בכיתי,

ושכבר בי היית, לא האמנתי...

בזכותך המון השתנה בי,

את תלתלייך וצבעך דמיינתי,

בכל יום שעובר את עוד קצת דומה לי,

את מה שחלמתי,

את הבת שרציתי.

מזל טוב להדס, הנסיכה שלנו .

רימון הזהב

קיבלנו מאחותי רימון. רימון אדום מלכותי, עם כתר, בתוכו גרגירים אדומים לוהטים הנחים להם באושר ובעושר במחילות של זהב.

זה הרימון, ציור מקורי של אחותי הציירת איריס קובליו (לחצו על השם איריס).
שנה  טובה ומאושרת.

אוניק ליקך...עוגת הדבש של אמא שלי

כשמגיעים לאמא ועל השולחן מונחות כמה תבניות של אוניק ליקך

 (עוגות דבש) אז זה ברור. ראש השנה הגיע.

ותמיד אנחנו אומרות, למה להכין אותן רק בראש השנה? הרי הן כל כך מתוקות וטעימות, מזכירות את הילדות, את הבית החם, את סבתא ברטינה. ותמיד סוגרים על הבטחה שלא נחכה עד ראש השנה הבא וגם במהלך השנה אמא תאפה אותן. זה לא ממש קורה, בעצם אולי, פעם, פעמיים אבל אין כמו אפייתן לקראת ראש השנה. הטעימה המחודשת של פרוסת העוגה, התענוג המתחדש כל תחילת שנה.

ולא סתם עוד עוגת דבש.

מי שטעם אותן יכול להעיד שאין, אבל אין אין אין כמותן.

יש קסם במתכון ואגלה אותו למי שמעוניין.

שנה טובה

בפעם הראשונה...חוג בלט

יש לנו את הרגעים המיוחדים הקשורים בפעם הראשונה כמו היום הראשון בגן, ההזמנה הראשונה לחבר או חברה, הרכיבה הראשונה על אופניים, התחפושת הראשונה, החוג הראשון בלי הורים...
כעת, הרגע המרגש שלי כאמא שחווה רגעים חדשים בפעם הראשונה עם בתי הוא חוג חדש.
החוג לו ציפינו וחיכינו כשנה.... חלומה של כל בת ואם....(כמעט)...
מידי שבוע הגענו לחוג ההתעמלות הנמצא בסמוך לאולם המחול והתפעלנו מהבלרינות הקטנות, העולות בריצה במדרגות בשמלות ורודות וסגולות, ארוכות וקצרות, בחצאיות הקטנות המתנפנפות ואנו....הדס ואני דמיינו את הרגעים הקסומים של קניית התלבושת ונעלי הריקוד, הכניסה המרגשת לאולם עם המראות ואפילו את ההופעה על הבמה. שיעורי הבלט שלי כילדה עולים וצפים בי שוב. הו, הנה זה בא.

הפעם הראשונה ... חוג בלט.

               הדס  2010                                                       אני,  אי שם בשנות ב-70