יום חמישי, 16 באפריל 2015

לא הכרתי את כל אחיי

לא הכרתי את כל אחיי. לפני בואי לעולם, להוריי היו שישה ילדים.
היו לי שלושה אחים ושלוש אחיות. אדל, ויקטור, פאני, הנרי, ג`ק ורוזה.
אדל נפטרה עוד לפני מלחמת העולם השנייה.

תמונה לפני שיחזור

בעיצומה של המלחמה, ערב מעצר היהודים ע"י הגרמנים בעיר ננסי בצרפת, הוריי ואחיי נמלטו לדרום צרפת, ושם, תמורת עבודה, הוסתרו בחווה.
לא התמזל מזלם. עקב הלשנה נתפס אבי וויקטור, אחד מאחיי.
ויקטור נשלח למחנה השמדה מאיידנק ואבי נלקח למחנה עבודה (מחנה נח).
אמי, רבת התושייה, עברה לעבוד בחווה קרובה יותר למחנה העבודה בו נלקח אבי.
שם, במשך שנתיים, היא שיחדה את השומרים בכסף ובתכשיטים שהספיקה להוציא מביתם ערב בריחתם מננסי, כדי לאפשר לאבי לברוח מן המחנה.
אבי הסתתר עד סוף המלחמה במרתפם של משפחה אשר שיתפה פעולה עם המחתרת.
ויקטור נספה במחנה המוות, פאני נהרגה בתאונה, הנרי נפטר מדלקת ריאות. נותרו בחיים רוזה וג`ק.

תמונה אחרי שיחזור

לקראת סוף המלחמה, אני נולדתי במרתף. לאחר המלחמה, הוריי חזרו לננסי, איתי ועם ג`ק. רוזה לא עזבה את הדרום.
הוריי התקיימו במהלך השנים ממכירת בגדים בשוק, ואני, נאלצתי לעזוב את לימודיי בגיל 14 כדי לעזור להם בעבודה. אבל גדלתי באושר. לא חסר לי כלום, ולהיפך.

תמונה לאחר המרה לצבע

ממבט בתמונה הישנה, שצולמה באירוע חתונה בקהילה היהודית שחזרה לעצמה בעיר ננסי, 
לא ניכר סבלם של הוריי שאיבדו ארבעה ילדים מתוך שיבעה. גם לא ניכרת העבודה הקשה בה בחרו לעבוד. ניכר בהם החוזק. הכח הנפשי והפיזי.

היחידה שמעלה חצי חיוך שובב בתמונה זו אני. כזאת אני.
לאחר יותר מ 60 שנה, נשארתי עם אותו הפוני הכהה, עם אותו החיוך, עם אהבת העבודה ועם התקווה.


רג`ין בשמלה לבנה, חגיגית לכבוד אירוע חתונה.
שנת צילום : 1954
מקום צילום : ננסי (צפון מזרח צרפת), בית הכנסת.

עבודת תיקון התמונות וההמרה לצבע אילן מתקן הזכרונות.  
לאתר ליחצו כאן. 
לעמוד הפייסבוק של מתקן הזכרונות ליחצו כאן.

טקסט, ורד (ורדים והדסים).
Related Posts with Thumbnails