כנרת...השם הזה, יש בו משהו מיוחד, משהו שלוקח אותי אל פיסת חופש, אפילו ליום אחד. השם הזה לוקח אותי למקום חם, מקום עם שלווה. פינה כחולה.
אני אוהבת לחזור לכנרת, לסביבותיה, לכביש המקיף אותה, לעצי הדלקים ולתמרים.
כשקראנו על המסלולים הרגליים ההולכים ומתפתחים סביב הכנרת, התלהבנו במיוחד מתיאור המסלול: האון - ג'ונגל ארצישראלי מצוי
והחלטנו לצאת לדרך.
תחילת המסלול בעונה זו, מסבירה פנים ומעוטרת ברימונים מהודרים המבשילים להם לאט לאט. זה תמיד משמח לראותם ולהריח את השנה החדשה המתקרבת.
הנה אחד מיוחד. קרדיט לאילן...
השביל מתחיל תחת השמש אך רובו מוצל והאויר החם הופך למרענן משהו. ההליכה קרובה אל קו המים. הצמחייה כה סמוכה ומהווה בחלק רב מהדרך מעין "מנהרה צומחת" אך מידי פעם מאפשרת חורי הצצה יפים אל המים. הנה חור של שלווה.
כשלא ניתן לראות את המים, אפשר להאזין לרחשי הגלים הקטנטנים ולקולות הציפורים.
הדס נעזרת במקלות שמצאה בדרך לצעוד ממש כמו צועדת מקצועית.
ולדעת כמובן שאנחנו בדרך הנכונה - גם לא פחות חשוב...
קצת ירידות ועליות מעניינות, בתוך הג'ונגל הישראלי. חבל שאין כסאות נח בקצה המורד, האויר שם פשוט נפלא.
עצי תאנה רבים מקשטים את המסלול ומקיפים אותו מהצדדים ומלמעלה. מרימים את הראש ורואים ירוק.
חיכה לנו בדרך שובך שהשתלב כך כך יפה בצבעי הנוף.
ועוד אחד
סבך הצמחייה, האויר הלח המתערבב עם היבש, הצל המרענן, הופכים את המסלול לקל גם בקיץ.
פינות הצצה לכנרת,
לצלם בכל האמצעים שרק אפשר...
אל קו הסיום...או ההתחלה?...
שם מחכים מטעי הבננות ממש כמו בסיפורים
את דרכינו ליוו המוני שפריריות מיוחדות במינן, אילן אומר שזו אחת שעושה יוגה.
אמר וצילם...
אמר וצילם...
ועוד קצת מהכנרת, מהשביל שמעליו נחות רחל ונעמי שמר ועוד רבים וטובים שעל שמם לא מעט רחובות מפורסמים בארצנו.
המים שהשנה התברכנו בהם מציפים את גזעי העצים.
השקט , השלווה והסגול
"שם אותה במסגרת והעמידה בין הרים"...
אבן בדרך.
כנרת.
עד הפעם הבאה.
פוסטים קודמים בנושא כנרת:
