שמחת הלבן...שבועות כבר כאן

בוקר. קוים צרים של אור על קירות החדר הורוד שלי.
מקשיבה לקולות הבוקר, צלילי הצלחות שאבא מסדר במטבח, הספלים המונחים על השיש והכפית המערבבת את הקפה.
צלילי כפכפי האצבע של אבא, של אמא, צעדים מהירים, צעדים איטיים, דיבורים שקטים.
למרות הקולות והצלילים המוכרים של הבוקר, מרגישה משהו חגיגי באויר.
שומעת את אמא שוטפת משהו בכיור. מבינה שאלו הפירות לסלסלת שבועות. אני קמה מהר מהמיטה.
השימלה הלבנה שלי מוכנה, מגוהצת, תלויה על קולב יפה ומרופד ממשי. גם הזר הלבן כבר מוכן.

חגיגת שבועות היום בגן.

סלסלה מפלסטלינה עם פירות וגזר שהכנתי

 (והכל מיניאטורות אמא אומרת...)

וגם סלסלה מנייר בעבודת צוות של ילדי הגן

השמלה, הזר, הטנא ואני בדרך לחגיגת שבועות

ואי אפשר בלי משהו מצחיק....

זה מה שאמא קיבלה בעבודה שלה

(ולא, היא לא עובדת בשטראוס....)