יום שני, 31 בינואר 2011

מושב יד השמונה. הגן התנכי. אחרי הצהריים.

אחרי בוקר של יער ואויר צלול, הגענו במקרה לפתחו של מושב יד השמונה.
"השאירו את הרכב בחנייה והיכנסו ברגל", אמר השומר. לכו ישר בשביל ותגיעו לגן תנכי.
 נכנסנו לשביל המרכזי והתחלנו לצעוד. שקט. צלילי פסנתר בוקעים מאחד הבתים. 
אני מצלמת רקפות.  הדס מפריחה בועות סבון.
 אילן מחפש את הדרך לגן.
"בואו, זה מכאן" הוא אומר. 
צימרים יפים מעץ ומרפסות משקיפות לנוף מדהים מקבלים את פנינו. והנה שערים גדולים. 
הגן התגלה. הגן התנכי.





פינות חמד ושבילים, רקפות, עצי זיתים, תאנים ורימונים, מבנים ומבני חקלאות ששוחזרו מתקופת המקרא,
פינות נסתרות, נוף מרהיב של הרי יהודה ושקיעה עוצרת נשימה בין בתי המושב,
על רקע בתי המושב נווה אילן. 
חוויה נפלאה.


יום שבת, 29 בינואר 2011

יער מעלה החמישה. בוקר.

שבת. בוקר. אויר צלול וקריר. יער. יער החמישה. מעט מאד אנשים. שקט. 

אמא מצלמת את אבא שמצלם את הדס.
קבוצות נרקיסים נסיכיים מרהיבים מתגלים בין השבילים

קורי עכביש על שיח עייף, נטווים להם ללא הפרעה
ושוב...הכתפיים של אבא הן המקום הטבעי לסיום המסלול.

בוקר קסום בין רקפות, נרקיסים, עצים ירוקים, רוח קרירה, שקט ושלווה.

יום חמישי, 27 בינואר 2011

רקפות מלכותיות

רקפות אפשר למצוא בקלות בכל משתלה ולפעמים בחנויות הפרחים. אבל כשאני פוגשת רקפת בטבע, זו הצומחת ביערות, או כמו בשירים, מתחת לסלע...היופי, העדינות, השבריריות והמלכותיות שלה חזקים הרבה יותר ואי אפשר...ממש אי אפשר להפסיק לצלם. שלל רקפות שצילמתי בשבת בבוקר ביער מעלה החמישה ואחרי הצהריים במושב יד השמונה, לצלילי פסנתר שבקעו מאחד הבתים (הרחבה בפוסט הבא). איזו שלווה.   





יום ראשון, 23 בינואר 2011

שנה לבלוג (והפוסט הכי ארוך שלי עד עכשיו...)

הכתיבה. הכל התחיל ביום הראשון שהדס נכנסה לגן. לפני כשלוש שנים. חזרתי הביתה, דמעות זלגו על המקלדת והאצבעות טפחו על האותיות במהירות ובעוצמה. הסיפור הקצר הראשון נכתב. ומאז נולדו כמה סיפורים קצרים שכולם מסופרים מנקודת מבטה של הדס. אחד מהם אף נבחר להתפרסם בהוצאת ספרים אך ויתרתי
מאז הכתיבה מדגדגת אך לא מצאה לה בית ממשי. בוקר אחד, שלחה לי חברתי ציפי קישור לבלוג של קרן שביט טוב ויפה. זו היתה נקודת המפנה. מאותו היום נכנסתי לעולם הבלוגים, חקרתי, קראתי, נהנתי והסתקרנתי ו...חלמתי שגם לי יהיה אחד כזה. בלוג צבעוני, אסטתי, עם צילומים יפים, בלוג שכולו עוסק בטוב.  
רק טוב. קרן, בלי לדעת, הענקת לי השראה ודחיפה אדירה להתחיל. נו...אז היתה לי כותרת לבלוג, היה עיצוב, נבחרו הצבעים ורק התוכן, הרשומות, סרבו להגיע. זה התחיל בינואר ברשומה על "כלניות מצאנו...בפארק השרון" וזרם באיטיות רבה. עד שיום אחד הדגדוג התעצם ופוסטים החלו לחכות בקוצר רוח אצלי עמוק בפנים, מקשי המקלדת תוקתקו בקצב והמצלמה שגם ככה עובדת אצלנו שעות נוספות, קיבלה עוד "תפקיד" לצלם לפוסטים.
התיעוד, הכתיבה ההתעסקות בצילומים, חוויה אדירה ותופסת מקום של כבוד ביום יום. וכן...גם התגובות. רק כשנכנסתי לעולם הבלוגים הבנתי את חשיבותם. קודם רק קראתי ולא הגבתי. בהתחלה לא עלה בדעתי ואח"כ לא ממש העזתי. היום אני יודעת שההבדל הוא גדול בין כמות הקוראים למגיבים. אני אוהבת להגיב וכמובן אוהבת לגלות את התגובות אלי ומקווה שההשראה תמשיך ושהכתיבה תתעצם ושיהיו באמת רק דברים טובים לכתוב עליהם וכמו "פולניה" טובה (ואני בכלל ממוצא רומני) שיהיו רק רק רק שמחות !

בעלי היקר...הבלוג הזה לא היה מתקיים בלי התמיכה, העזרה והפרגון הגדול שלך !

והדס שלי כמובן...בזכותך המון קורה לי, משתנה בי, מתגלה לי. איתך כל יום אני לומדת, צומחת ומקבלת השראה אינסופית.

ורדים והדסים , ורד והדס.

יום חמישי, 20 בינואר 2011

בילבי בביקור ט"ו בשבט

"בוקר טוב" אמא אמרה לי. היום חוגגים את ט"ו בשבט בגן. 
אםםםםם, "אמא, אני אוהבת לישון"...אמרתי.
"הדסי...בואי תראי, בילבי על צלחת הפירות לגן".
"בילבי ?...." קפצתי מייד מהמיטה.
 בילבי חיכתה לי עם מעדר ביד וסלסלת תות.
איזו הפתעה.
בילבי שלי האהובה.

צלחת פירות ט"ו בשבט שלי !


חג שמח וטעים

יום שני, 17 בינואר 2011

ג'יברני שלי

אין מתאים יותר מהורדים בג'יברני, בבית של קלוד מונה, כדי להיכנס לאוירת חג הפרחים והעצים, הפירות והנטיעות הקרב ובא.
בחיפושיי אחרי תמונת ילדות בין הדיסקים הרבים שלנו המכילים אלפי תמונות, הופיעו למול עיניי כבמטה קסם צילומים אלו ואחרים, ממסעותיי הרבים בחו"ל, בימי רווקותי.
פינת הטיולים בחו"ל שמורה היטב בליבי, במגירת נוסטלגיה וגעגועים ושמחתי לפתוח אותה לכמה רגעים (ואולי ליותר...)
להיזכר בריחות הורדים הענקיים המדהימים בגינתו של קלוד מונה בג'יברני, ליד פאריז, בטיול הקסום בשבילים, בגשרים הקטנים מעץ, במראות הצבעוניים של חדרי הבית ובקסם. פינת קסם קטנה בלתי נשכחת.
הצילום הזה פאר את חדרי בבית הוריי שנים רבות . ורד בין ורדים.



הבית, בית חלומות, בית מתוק מעוטר ומוקף בצמחיה (תלוי בעונה כמובן)

Cristina Bjork ,Author, Lena Anderson ,Illustrator Joan Sandin,Translator
וקצת קלוד מונה לילדים, הספר הזה...על הרפתקאותיה של הילדה לינאה המבקרת בביתו של מונה, עוד פינת נוסטלגיה.
"לינאה" הספר הקסום, שקראנו בו רבות לגל, ביתה של אחותי. אני עוד זוכרת את קולה אומרת : "לי-נ-אה" ואותי מספרת לה, מדפדפת ומראה את התמונות. 

הבית של מונה בג'ברני, פינת קסם בליבי.


יום חמישי, 13 בינואר 2011

קיחלך

לבאבא ברטינה (סבתא ברומנית) היו איסנפור כשרונות. הבולטים מבינהם היו סריגה, ריקמה, בישול ואפיה.
מכל אלו, אני בוחרת להתרכז בעיקר בחלק האפיה. ובעיקר את המתוק. שלא יכולה בלעדיו...
ואם מדובר במתוק ובלא מסובך מידי, אני אוהבת להיזכר בטעם הנפלא של הקיחלך שלה ולשחזר (לנסות לפחות...) מידי פעם.
המתכון אמנם פשוט ביותר אבל ההתעסקות עם הבצק הדביק מאד לא נוחה ומצריכה סבלנות. צריך או לשמן את הידיים בשמן או להוסיף עוד ועוד קמח (שזה פחות רצוי  כמובן).
באבא היתה נוהגת ליצור צורות של S ושל עגול או קו, לי לא משנה איזו צורה זו תהיה, העיקר הטעם (גם ככה קשה ליצור צורות כשהבצק כל כך דביק).
הבצק מכיל: 2 כפות שמן, 2 כפות סוכר, 2 ביצים, שקית סוכר וניל וקמח תופח. 
כמה קמח? לא רשום באף מקום. פשוט מוסיפים ומוסיפים עד שרואים בצק.  כשכבר מצליחים ליצור איזו שהיא צורה סבירה של כדור או סתם נקניק מגלגלים בצלחת עם סוכר ושוב לשים קצת ומניחים בתבנית על נייר אפייה כמובן. בתנור מחומם מראש אופים כ 20 דקות.
שידרוגים שניסיתי: להוסיף שוקולית בבצק או להכניס קצת ממרח נוטלה או חלבה בתוך כדור הבצק.
(כדי להכין שתי תבניות יש להכפיל את הכמויות).
והטעם...הטעם המוכר והאהוב מגיע אפילו עם התוספות. העוגיות קצת קשות אך נמסות נפלא בפה והכי טוב, לטבול אותן בהנאה בקפה (או בתה).

יום ראשון, 9 בינואר 2011

אצלנו במטבח

 אור וצבע אצלנו במטבח 


הכלים היפים שקיבלנו מדודה יהודית (איך ידעת שאני אוהבת ורדים ?)



עגבניות מתבשלות בקערת האמייל



פלפל אדום וצהוב שהגיעו היישר מהונגריה הקרה

מנסים להשריש על עדן החלון...



אצלנו במטבח...


יום שישי, 7 בינואר 2011

נוריות לשבת

בין כל זרי הפרחים עמד לו זר הנוריות האדומות עם הירק המקיף , המגן  והעוטף בעוצמה את הפרחים. 
בחרתי לקנות את הנוריות היפות, טיפה קטנה של צבעים ותודות אינסופיות לאמא ואבא שלי, הנפלאים והמדהימים העוטפים בחיבוק גדול, באהבה ובהקרבה אינסופית את משפחתנו. 

שבת שלום.

יום רביעי, 5 בינואר 2011

מכשפולה

"יש לנו ספר חדש" אמרתי. "יופי" אמרה הדס. "אני רוצה".
"זה ספר על מכשפות. אבל טובות וחמודות". אמרתי.
"לאאאאאאאא...לא רוצה", אמרה הדס.
"טוב" אמרתי. (מידי פעם דיברתי בשיבחן של המכשפות המתוקות וזהו).
הרגע הגיע והספר יצא מהשקית. "מכשפולה" צעקה הדס בהתלהבות... איך לא? הציורים הצבעוניים, השמחים והמתוקים הציצו החוצה והשמחה היתה גדולה.
איור הלה מעוז
התחלנו לקרוא. על סבתא זקנה וחמודה המלמדת את נכדתה האהובה את סודות הכישופים (כיון שהאמא מנהלת מכשפות גדולה ומאד מאד עסוקה...מוכר ?)...

בהשראת מכשפות חמודות, הכנו לנו את המכשפולה הפרטית שלנו,


ובסוף הספר...בכריכה האחורית, מודבקת מעטפה ובתוכה הפתעה !
כובע מכשפות נפלא !!!

איזו חוויה ...

"מכשפולה" מאת שרה זלוף.
 עיצוב ואיור: הלה מעוז
Related Posts with Thumbnails