יום רביעי, 28 ביולי 2010

חוג האלופים

הדס אלוני . הכרתי אותה כשהייתי בת שלושה חודשים. אמא חיכתה בקוצר רוח שאהיה "בגיל המתאים" ונתחיל את חוג ההתעמלות לאמהות ותינוקות. כיף גדול. אמא (כבדה עדיין מההריון) הפעילה אותי, רקדה איתי, ולמדה מהדס אלוני שיטות ותנועות העוזרות ומקדמות את התינוקות (אותי...)
בשיעורים של הדס לא בכיתי, הרגשתי טוב בידיה המלטפות והאוהבות. הכרתי שירים חדשים ובמיוחד אהבתי את השיר "אני רוקד עם אמא". אני עדיין אוהבת אותו ואמא עדיין מתרגשת כשהיא שומעת אותו.
חזרנו ל הדס אלוני בגיל 3 לחוג ג'ימבורי. הפעם חוג בלי הורים. בהתחלה חששתי להיות בלי אמא אך חיבוקה האוהב של הדס (כל הילדים מאוהבים בה) חיזק אותי ומיד הרגשתי בבית. התחלתי ללמוד תרגילים שונים (שיווי משקל, יציבות) ואני כבר ממש אלופה. ימי ראשון הפכו לחגיגה, כשהתעוררתי בבוקר ונזכרתי שהיום החוג.

הלוואי ובחוגים הבאים אלמד אצל מורות או מורים מקסימים, חמים, ומלאי אהבה לעבודתם ולילדים ("האלופים שלה") . אני כבר מתגעגעת אליה (וגם אמא..).

כניסה לאתר של הדס אלוני לחצו כאן

יום ראשון, 25 ביולי 2010

הפסנתר

הפסנתר היום

בית שיש בו פסנתר הוא בית חם. בית בו המוסיקה גרה. הקלידים ממתינים בסבלנות לידיים מלטפות, לאצבעות ילדותיות המקישות בכח או בעדינות , או לידיים מנוסות היודעות לנגן.
הפסנתר המשפחתי שלנו נושק לחמישים שנה. הוא נדד לו בין דירות שונות של הוריי ובימים אלו הגיע אל ביתנו הקט.

גם כשהמכסה סגור והפסנתר נח לו בשקט, הבית מלא. מלא בתווים, בצלילים, בזכרונות ילדות.


אני והפסנתר אי שם בשנות השבעים

וכיום, חורף 2012, קלידי הפסנתר שוב מתחממים והפעם מידיה של הדס שלומדת על מפתח סול, קצב, אוקטבה, תווים ועל המעבר מאצבע שלישית לראשונה. צלילים של פסנתר ישן, לא הכי מכוון אך שורד לתפארת לאורך שנים ומעברי דירות.
ולמרות שלעיתים (רחוקות מידי...) יש בי הדחף לשבת ולנגן קצת שלמה ארצי ואחינועם ניני "לפי האוזן"... הפסנתר החום שלנו, המשפחתי והחם, מתעורר לו שוב, חוזר לתירגולים, לחוברת התוים המונחת על המדף הקטן שלו ולהתלהבות ראשונית של ילדה קטנה שהלוואי ותמשיך בהנאה ובשמחת גילוי המוסיקה. 



יום שישי, 23 ביולי 2010

Laura Pausini הקסם שנשאר

מי לא מכיר את ההתלהבות הראשונית מדיסק חדש, מאזינים פעם אחר פעם עד שנמאס...ואז לוקחים הפסקה מהשירים ואולי (לא תמיד) חוזרים להאזין, אבל הקסם הראשוני נעלם...

עם לאורה פאוסיני, הקסם נשאר. שנים. הזמרת האיטלקיה הצעירה, מולידה דיסק אחר דיסק בהצלחה רבה ומוכרת מיליוני עותקים.

אני נוהגת ברכב לעבודה או ממנה, נהנית מהמוסיקה הקסומה, הרומנטית, הנוגעת ללב, פעם אחר פעם.

צירפתי את אחד השירים האהובים והמרגשים. טעימה קטנה של זמרת גדולה.

יום שישי, 16 ביולי 2010

תובנה קטנה (גדולה...)

קיץ, אמא ואני כבר מריחות את החופש הגדול. פעם (כשהייתי ממש קטנה) לא הבנתי מה זה חופש. היום אני כבר יודעת...חופש...זו מילה מתוקה שמעלה לי חיוך כשאני מתעוררת בבוקר.

יום ראשון, 11 ביולי 2010

יצירה משותפת


בערב משחק גביע המונדיאל, בעלי ואני, יצרנו (בשנית) את יצירת המופת שלנו והפעם עבודת הפיכת צילום לציור. לגלריית עבודות נוספות ליחצו כאן

יום שישי, 9 ביולי 2010

נסיכת הדובדבן

ביום קיץ חם, בין שבילי עצי הדובדבן, קרני השמש מתמתנות בפינות הצל ובמשב בריזה קל, לקטוף פירות ולאסוף בסלסלות...
קטיף עצמי של פירות יער בחודשי הקיץ ב שעל, רמת הגולן.

אם מתאמצים...ניתן לשמוע את שיחות הגמדים הגרים בפטריות ואוכלים אוכמניות....


יום שני, 5 ביולי 2010

פנינים




אמא קראה לי היום לפני השינה את הסיפור על עונות השנה. כשהגענו לעונת הסתיו ראינו תמונה יפה של גשם. אני אוהבת גשם, גם את הריח שלו. עכשיו קיץ ואני קצת מתגעגעת לגשם. אמרתי לאמא שיש טיפות גשם שיורדות ויש טיפות בכי. ואז אמרתי לה שטיפות הבכי מורידות פנינים לסיפורים. אמא מאד אהבה את מה שאמרתי וביקשה שאגיד שוב. ואז אמרתי. "טיפות הבכי מורידות פנינים לסיפורים"... ופתאום התעטשתי....ופניני אפצ'י כיסו את הספר.

יום שישי, 2 ביולי 2010

גופיה עם תכשיט

ורד לבן, נשי ורומנטי, על אחת מהגופיות בקולקציית "גבירה" ליחצי כאן
הגופיות המיוחדות משובצות באבנים ובעיטורים שונים (לא צריך לענוד שרשרת, פשוט ללבוש...)
איזה יופי...

בכפכפים של אמא...

אילו יכולתי...להיכנס לנעליה ולהיות, אפילו ליום אחד האמא והיא הילדה...
Related Posts with Thumbnails