הפסנתר

הפסנתר היום

בית שיש בו פסנתר הוא בית חם. בית בו המוסיקה גרה. הקלידים ממתינים בסבלנות לידיים מלטפות, לאצבעות ילדותיות המקישות בכח או בעדינות , או לידיים מנוסות היודעות לנגן.
הפסנתר המשפחתי שלנו נושק לחמישים שנה. הוא נדד לו בין דירות שונות של הוריי ובימים אלו הגיע אל ביתנו הקט.
גם כשהמכסה סגור והפסנתר נח לו בשקט, הבית מלא. מלא בתווים, בצלילים, בזכרונות ילדות.

אני והפסנתר אי שם בשנות השבעים

וכיום, חורף 2012, קלידי הפסנתר שוב מתחממים והפעם מידיה של הדס שלומדת על מפתח סול, קצב, אוקטבה, תווים ועל המעבר מאצבע שלישית לראשונה. צלילים של פסנתר ישן, לא הכי מכוון אך שורד לתפארת לאורך שנים ומעברי דירות.
ולמרות שלעיתים (רחוקות מידי...) יש בי הדחף לשבת ולנגן קצת שלמה ארצי ואחינועם ניני "לפי האוזן"... הפסנתר החום שלנו, המשפחתי והחם, מתעורר לו שוב, חוזר לתירגולים, לחוברת התוים המונחת על המדף הקטן שלו ולהתלהבות ראשונית של ילדה קטנה שהלוואי ותמשיך בהנאה ובשמחת גילוי המוסיקה.