ביקור הארגזים

אחר הצהריים. שקט ונעים (בדרך כלל).
"אמא, תראי את הארגזים" אומרת הדס. ממש כאן ממול, "מישהו הביא את הבית של יעל אלינו לשדה".
אנחנו חוצות את הכביש הקטן ואנחנו שם.

למחרת, ראינו שהארגזים זזו מעט. "אמא, בואי נציץ ונראה מה יש בפנים..." אומרת הדס.

לאחר בדיקה מקיפה של הארגזים (ולא...יעל לא נמצאה...)

 רצינו להריח מעט פירות הדר.

איזה ריח נפלא.

מחר, ננסה לחפש את יעל מההתחלה...

בואי נכין יחד...

"אמא, בואי נכין עבודה" אומרת הדס... (או שזה הולך כך: "הדסי בואי נכין עבודה יחד"...).

יש לנו המוווווווווווון חומרי יצירה בבית, מונחים להם בשקט בארון ומחכים לנו שנבחר בהם.

החומר הראשון שנבחר השבוע הוא בהשראת הבלוג המקסים

 הבית של יעלי. עיסת נייר. 

משהו שמזמן רציתי להתעסק בו אך עדיין לא יצא וכשראיתי בחנות חבילות קטנות מוכנות של החומר מייד קניתי. ובכן...הרטבנו את החומר והדסי לשה אותו לתבנית של חתולון. הידקנו והידקנו והנחנו לייבוש. לאחר יומיים הדס ציירה וצבעה עליו ועטפה אותו בצעיף. אין קשר ממשי לעבודה הנכונה עם עיסת נייר וליצירות המדהימות של יעל, אך הבלוג שלה והעבודות היפות והמקצועיות שלה מעניקות השראה לעבודות של הדסי ושלי יחד.

החתולון של הדס :

החומר השני שבחרנו השבוע נותן לי הזדמנות לפרגן לבלוג הנהדר

תופרת החלומות. מאז שגיליתי את הבלוג הכל כך מעניין של ענבל,

 אני נהנית "לשאוב" המון רעיונות ולא מעט השראה. 

באחד הפוסטים ענבל פרסמה הדרכה מפורטת ליצירת בובת גמד ממנקה מקטרות. אז גם במקרה זה, אין להשוות בין הגמד של ענבל לשלנו, הדס ואני נצמדנו להכנת בסיס הגמד וזרמנו עם מה שיש ביכולתנו ובסבלנותנו בשעת אחר הצהריים המאוחרת...

הגמדית הנסיכה של הדס:

הגמדית הנסיכה תפסה את מקומה בעציץ שלנו

והחתולון העז להתיישב על צמח האלוורה שלנו,

 נדקר וויתר על הרעיון...

צבעים, צלילים וטעמים

קצת צבעים מטיול שבת

צריך לנסות את כל הדארבוקות !

וגם את כל הכיסאות...

ולזלול...

מה....כל

שצבעים, צלילים וטעמים טובים ילוו את שנת 2011 הבאה לטובה.

שבת שלום

פארק נשר. על גשרים ועל קופים

"לאן נוסעים עכשיו ?", שאלתי את אמא. לפארק נשר  אמא ענתה. "אבל לא פארק רגיל. פארק עם עצים, יער. בפארק נראה גשרים ואולי נעלה עליהם" אמרה אמא (ושמעתי אותה לוחשת אם היא לא תפחד...)
גשרים ? בפארק יער ? מה זה יכול להיות ? חשבתי.

"הגענו ?", "כבר הגענו ?" שאלתי. "כבר מגיעים" ענתה אמא.

והנה...יער. עצים, עצים, עצים.

התחלנו לצעוד.

הכי טוב על הכתפיים של אבא.

"מתי נגיע לגשר?" שאלתי. עוד מעט. "מתי נגיע לגשר?" שאלה אמא את החברים שהצטרפו אלינו. "עוד מעט"..."זה ממש קרוב" ענתה ליאת.  היה נעים, קריר וחמים. ריח של עצים ירוקים. הגענו.

לא פחדנו. עלינו על הגשר התלוי. "אמא תראי את הנוף" אמרתי.

אמא התרכזה בלהחזיק לי את היד.

הגענו לאמצע הגשר. קצת מתנדנד. איזה כיף. חזרנו דרך הגשר השני. עכשיו אמא כבר היתה ממש אמיצה ואפילו עצרה לצלם.

ומי שמאתמץ, יכול לגלות גשר בין העצים...

כשדודה איריס ראתה את הגשרים, היא סיפרה לאמא על הקופים בהודו היושבים על הגשרים ומתכננים איך לגנוב מאנשים למשל משקפיים. הם גם למדו שאם מציעים להם בננה, הם מייד שומטים את הרכוש הגנוב.  במקרה זה, ישר לתהום.... 




הודו, צולם ע"י איריס



הכרמל, נקודות של אור

בשבת היפה, במזג האויר הנפלא, יצאנו לסייר בך.
קודם, היית ירוק. עכשיו אתה פחות. פחות עלים, פחות ריחות,
פחות צל... פחות.

יש בך חלקים המזכירים  ציור של ילד המצייר שיער כקווים היוצאים מן הראש כלפי מעלה. כך חלק מההרים בך נראים. קרחים עם שלדי עצים כהים.

אנחנו...בחרנו להבליט את  צילומי התקווה, ההתחדשות. הניצוצות החדשים הנובטים בך.

ונקודת אור קטנה, מוקפת ב"חומה" לבל תיפגע,

 (מצאה וצילמה הדס)

נקודות של אור...

הנוף שלנו. משחק צבעים

אחר הצהריים. לא כל כך מאוחר.

האור הופך לורדרד סגלגל.

השדה בקצה הרחוב משנה גווניו.

הכחול והאפור מתחלפים בגוונים חמים.

האדמה הבהירה הופכת לצל.

השמש מתרחקת בכתום לוהט

ושלווה. ערב בא.

אגמון החולה, שעת הציפורים

אין כמו לשבת על הכתפיים של אבא, על רקע החרמון שרק ירדנו ממנו ולהקשיב לשקט.

תריחו את ריח האדמה הרטובה, אומר אבא ומתקדם בשביל.

הרוח מלטפת אותי ואני שרה לה.

אמא מאחורינו, צריך להתקדם במהירות היא אומרת, בעוד שעה סוגרים.

רגע, אומר אבא, יש נוטרה במים.

המים, נראים כאילו ציירו אותם במכחול.

השמיים מתכסים בציפורים גדולות ושיר גדול מחליף את השקט. שירת הציפורים.

אמא ואבא אומרים שאלו הם העגורים האפורים המסיימים את ארוחתם ומתכוננים לשנת הלילה .

והם שרים, מדברים, מצייצים וצווחים והקולות מתערבבים.

   לילה טוב עגורים יקרים.

   הסתיימה שעת הציפורים.

הביתה חוזרים.

החרמון. להתאהב בך מחדש.

השנה לא פיספסנו. ברגע שנפתחו שעריך מייד התייצבנו.
אתה לבן, אתה זוהר, אתה נוצץ, מוקף ביהלומים בוהקים ובעצים שברירים, אתה מאיר ככוכב מרחוק, מתנשא באופק בהוד ופאר כאילו קורא לכולנו לבוא, להתקרב, לגעת, לחוש, לדרוך, לנשום את האוויר הצלול. להתרגש שאתה כאן, שלנו. מנצנץ וחגיגי, מושלג ומחמם את הלב.

עריסה קלועה...הישר מהאגדות

כשנתקלתי באחד משיטוטיי האהובים אצל בלינג בלינג בעריסה המקסימה (הקלועה בעבודת יד) של Shushu התאהבתי בה מייד.
הבלינגיות ערכו תחרות בין המגיבות שכתבו למי הן היו מעניקות את העריסה ואני...כן אני...זכיתי ! עריסה מהאגדות עבור חברי לעבודה ואשתו המלכה ...

אז הנה הנסיכה אלין שקיבלה לפני יומיים את העריסה וכבר נהנית לחלום בה חלומות מתוקים.

כניסה לפוסט של הבלינגיות המדהימות ולסיפור שלי שזכה

מתנת יום הולדת

יום הולדת הוא תמיד יום שגורם למשהו מיוחד בלב להתעורר כשפוקחים את העיניים בבוקר.
לי זה תמיד קורה, אני מתעוררת ונזכרת שהיום זה היום ומן חגיגה כזו מתעוררת.
אפילו כשאין תוכנית מיוחדת. כך היה גם הפעם.
בוקר של התרגשות גדולה מהמתנה המפנקת שקיבלתי מבעלי האהוב(משהו אשאיר בסוד...)
וחגיגת יום הולדת ענקית שערכה הדס, בסלון ביתנו, יחד עם הבובות האהובות, שירי יום הולדת, עוגה (עשויה מלבד כמובן...) וריקודים שמחים.
הבוקר המשיך בארוחת בוקר טעימה , אמא ובת, שתי חברות , מדברות ונהנות מהבריזה ומהאוכל הטעים.
לאחר מכן טיול מענג בשמש ושוטטות כיפית בקניון ארנה היפה, בין הכסאות המעוצבים המיוחדים הפזורים בו ובפינת היצירה לילדים.

הדס מתוקה שלי, המתנה היפה ביותר זו את. את שגורמת לי אושר גדול וביום ההולדת, דאגת להזכיר לי כל כמה דקות שאת אוהבת אותי, חיבוקייך, נשיקותייך הרבות והמתוקות, חיוכך, התנהגותך הבוגרת כל כך, הרגישות הרבה שבך ומשפט אחד שאומר את הכל : "אמא...הבוקר הזה הוא כמו חלום".
את המתנה היקרה שלי.

יום הולדת נפלא