להחזיר את הבולים לילדות

מי בימנו אוסף בולים ?...משהו בילדות של היום עוד מתקשר לבולים ? ואולי אלו זכרונות הילדות שלי שהובילו אותי להעביר להדס את אהבת עולם הבולים. לא סתם פיסת נייר מאויירת על גבי מעטפה הנזרקת כלאחר יד לפח לאחר הפתיחה. 
חתיכת נייר קטנטונת המכילה בתוכה עולמות שלמים. ערכים, היסטוריה, גיאוגרפיה, פלאי טבע, טכנולוגיה, אמנות ועוד ועוד. הכל בריבוע או במלבן קטן וכמה עושר וכמה אפשר ללמוד, להרחיב אופקים ולהינות ואף לעיתים לצלול במנהרת הזמן.

כשאני מצליחה לאסוף כמות נכבדת של בולים מכמה אנשים הדואגים לשמור לי עקב עיסוקם, אפשר להתחיל במלאכה.
קערת מים קטנה ופלייסמנט. לא צריך הרבה. אני חותכת סביב הבול את הנייר והדס טובלת אותו במים. הפרדת הבולים מן הנייר. כמה דקות והבולים נפרדים להם בעצמם או שהדס מקלפת בעדינות את הבול מהנייר. כמה מרגיע.

הנה אחד קצת עקשן, בול הרימונים רוצה לשחות קצת יותר זמן במים...

הנייר החלקלק נעים והרוגע...כמה שקט יש בבולים

זכוכית המגדלת היא חלק מהעניין, אפילו עם משקפיים קצת קשה לראות לעיתים את האותיות הקטנות (והתכוונתי אלי כמובן...). 

עולם שלם גודל ומתעצם מתוך הבול הקטן. "איזה ארנב חמוד" אני אומרת. "לא לא...זה קנגורו" הדס עונה. מזל שיש זכוכית מגדלת...

ממיינות לפי נושאים, בודקות אם יש לנו את הבולים כבר באלבום.

וכך זה נראה על הפלייסמנט בזמן הייבוש 

עמוד הצמחים שלנו שכרגע משותף לפירות אך בהמשך יקבל את המקום משלו... 

קצת מעמוד עולם הילדים

ואחד מיוחד במיוחד...

ואפשר ממש לדמיין את צלילי הנבל ברקע העיסוק בבולים...

ועוד קצת פרחים...

ולסיום אלבום הבולים הקטן שמצאנו בפאריז, מחכה בסבלנות עד ה"נגלה" הבאה...

ומעטפת הכפולים שלנו תופחת וממתינה בסבלנות למי שירצה להחליף איתנו בולים...