יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

מסיק זיתים, שמנא

כמה ילדים (מתוקים) וכמה הורים (חברים ואנחנו...), משכימי קום וחרוצים, בבוקר שבת, בוקר שכולו זיתים במסיק בבית הבד ב שמנא, במושב חגור.
הסיור מלווה בריחות וצבעים, רוח נעימה, צחוק של ילדים וצעידה אל הכרם בין בתי המושב השלווים.
ביד כל ילד קופסא, לתוכה נקטפו ("בתנועת חליבה" !)  זיתים ירוקים ושחורים שלאחר כמה דקות נחבטו קלות באבן ונחרצו (בומבה לזית...).

ובאוירת החג הקרובה, אחת האמהות (ליאת המדהימה) דאגה לפעילות יצירתית לילדים (ולהורים כמובן),
הכנת נר כוכבים מקסים.

שבוע טוב ומואר

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

געגועים לפאריז, מאת הדס

"יש עץ סגול . יש עליו עלים ודלת קסמים.
מי שמטפס עליו נעלם לצרפת ואפילו יכול לטוס בתוכו.

הדלת נפתחת לבד ושם בתוך הבית בעץ יש מטוס גדול מאד.

(מי שמטפס עליו נעלם אפילו ליפן)...


...אפשר לגעת בעץ קסום אחר ואז לוקחים את המטוס שלו וחוזרים חזרה הביתה".

יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

קרמיקה מגל, סטודיו שבא מן הלב

עין הוד. בית יפה. מדרגות. פטיו עוצר נשימה. נוף מרהיב. יצירות קרמיקה תלויות ומונחות סביב, בשקט, בהוד ומשתלבות עם הנוף והטבע.



כניסה לסטודיו. האחיות לבית מגל, בעלות המקום, בקסמן המיוחד ובאדיבותן מעלות חיוך ואור בעיני המבקרים. עושר של צבעים. קשה להסיר את המבט מהעבודות המונחות בסדר ויופי, בעושר ובחן, הקוראות למתבונן "קנה אותי", "אקשט ואפאר את ביתך..." זה המסר.



סטודיו מגל, קרמיקה וציור. הלב לא נותן לצאת בידיים ריקות. קערות, מזוזות, כלים, קישוטי קיר, תכשיטים ועוד. תליוני הורדים הקסימו אותי ולא יכולנו להיפרד.

שלי !!!!........תליון הורד שרכשתי.


יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

כשהכריש והדג נפגשו לראשונה

אני אוהבת את הסיפור על הכריש והדג שהכירו, נהיו חברים ושהסוף טוב. אמרתי לאמא שבסיפורים תמיד הסוף טוב. אמא שמחה ששמתי לב לזה אבל רמזה לי משהו שזה כך בספרים המתוקים שלי...
אמא אומרת שהכריש נראה חמוד ומחייך. אני חושבת שהוא קצת מפחיד. יש לו פרצוף כועס ושיניים חדות.

האיורים בספר שונים אחד מהשני כי כל אחד מהם אוייר על ידי מאייר אחר. שאלתי את אמא מי אייר את זה? ומי את זה? ....אני אוהבת לשמוע את השמות.


 



איור של לוסי אלקויטי בספר "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה"
   
 התרגשתי כשאמא סיפרה שנלך להצגה. "יש לי את הספר הזה" הכרזתי. ישבנו באולם החשוך וצלילי הים הנעימים והבועות (אני אוהבת בועות סבון) מילאו את הבמה. דג (חמוד) וכריש (לא מפחיד) ושתי אמהות (מצחיקות), אחת של הדג ואחת של הכריש. רעמים וסופה אחת בים. 
בערב, שוב ביקשתי מאמא להקריא לי את הספר. אני יודעת מי כתב אותו. גלעד שליט. אמרתי לה שאתפלל שהוא יחזור. הסוף יהיה טוב.

והסוף , סוף סוף טוב. היום ה18/10/11, שוחרר מן השבי גלעד שביט.
גלעד בישראל. גלעד בבית.

בעקבות הספר  "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה" מאת גלעד שליט  וההצגה בהשראת הספר.

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

מוזיאון המדע בירושלים

לאחר שביקרנו במוזיאון המדע בפאריז ובמדעטק בחיפה, הגיע תורו של מוזיאון המדע בירושלים.
מוקדם בבוקר, שבת יפה וחמימה המשתלבת באופן נפלא עם האויר הצלול של העיר המופלאה, רכשנו את כרטיסי הכניסה המיוחדים בצורת זכוכית מגדלת (נהדר לי לאותיות הקטנות...) ונכנסנו לבוקר של חוויות ולמידה, משחקים והנאה באולמות המרהיבים שכל כולם מדע - לילדים.
התחלנו בתערוכה המדהימה שהובאה היישר מפאריז Deep מסע אל מעמקי האוקינוס ופגשנו יצורים שונים ומיוחדים, מעניינים, יפים ויפים פחות, חביבים ואף מפחידים. טיולינו בין המסכים הצבעוניים היה שקט ורגוע לצלילי מוזיקת מים וים (כן כן...היה מוקדם  עדיין לא הגיעו המון אנשים).

משם המשכנו לסייר ולהתנסות במוצגים השונים והמרתקים


להאכיל צפרדעים (איזה כיף...)



איך בונים חבית (ואיך מתחבאים בה...)



"על עלה ועל אלונה" (הספר המקסים) כיף להציץ ולגלות...


אוי כל כך מזכיר את עליסה בארץ הפלאות (וכן..יש שם גם כסאון קטנטן...)

ובאוירת ארץ הפלאות וגלידה טובה הסתיים עוד מסע קסום לעולם המדע.
(עד  הפעם הבאה...)


יום שני, 8 בנובמבר 2010

תיק ספר ו... כובע קסמים


בילדותי הפלגתי עם הספר הזה למרחקים, אהבתי לדמיין את הכובע המגשים חלומות ורצונות, קטנים או גדולים. דקלמתי בעל פה את סיפורה המרגש של לאה גולדברג ואח"כ גם שרתי לי את צלילי הלחן של רמי קליינשטין והוא צרוב בי. חרוט בי כל כך.
כשראיתי את הספר שיצא לחנויות עם איוריה הנפלאים של רינת הופר, מייד רכשתי להדס, בתקווה שתאהב אותו כמוני.

וכעת תיק ספר מפואר , הוענק בגן להדס ויחד איתו, כמתנת יום הולדת, הספר האהוב, כובע קסמים, חדש ונוצץ.
התיק נתפר ע"י מיכל, באהבה, בכשרון ובמסירות רבה, לכל ילד וילד ומעוטר בציור שצייר כל אחד מהילדים על גבי בד הנתפר על תיק הג'ינס.
 




הציור של הדס על גבי הבד



כובע הקסמים של הדס הוא ילדה


יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

צלילי קסם

חמש וחצי אחר הצהריים. יושבות בכסאות המרופדים של התיאטרון המפואר. לאולם מגיעים ילדים, חלקם עם סבתא, סבא, חלקם עם האמהות ומתיישבים. המופע מתחיל. על הבמה בצד, שטיח ועליו שלושה נגנים וזמרת אופרה, לבושים בבגדים מתקופת הבארוק.

מחיאות כפיים. לבמה נכנסת ניצה שאול היפה. בקסמה הרב, כובשת את לבבות הילדים ואת תשומת ליבם ומספרת בכשרון רב את סיפורו של גאורג פרידריך הנדל, מהיותו ילד החולם להיות מוסיקאי ועד הגעתו להיות אחד המוסיקאים המוכרים והמוכשרים.

נגינה ושירה אופראית מלווים את הצגת הסיפור המרתק, צלילים ותוים מרחפים באולם הגדול ומגיעים וחודרים לאוזניהם הרכות של הילדים המקבלים באהבה את סגנון המוסיקה שרובם אינו מורגל אליו.

הרקדנים בתחפושות המרהיבות, בקטעי ריקוד יפים, לוכדים את תשומת ליבם של הילדים והצגת הסיפור ע"י ניצה שאול שבנוסף גם מציגה לילדים מספר מושגים במוסיקה, מעשירים ומשלימים את חווית ההצגה, שבסיומה, לאחר כשעה קלה, ביקשה הדס להגיע גם אל המופע הבא בסדרה. והפעם על בטהובן.


אכן צלילי קסם

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

16 מלאו לנער...

דנדוש, היום אתה כבר נער, אבל בליבי שמורה התמונה הזאת מלפני מספר שנים, בה שנינו מצולמים על הספה אצל סבתא וסבא. אחת התמונות האהובות עלי. 
גדלת ופרחת והפכת מילדון חמוד, מתוק ורגיש שאהבתי מהרגע הראשון, לנער, רציני, בוגר חתיך ו...כובש. 
דן אחייני היקר, שמזל טוב ילווה אותך בחייך ושתמשיך לכבוש את לבבות הסובבים אותך ברגישות, בחוכמה, בעדינות, ביופי ובטוב הלב המאפיינים אותך. אוהבים אותך.  
Related Posts with Thumbnails