שוק הכרמל. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מבקרת בשוק הזה עם אמי. פעמים ספורות הייתי שם עם אנשים אחרים.
שוק הכרמל, זה אמא ואני. יוצאות (בילדותי באוטובוס, קו 61) ובחלוף השנים ברכבי, חונות בחניון ליד שוק בצלאל ו...מתחילות במסע.
כשהיתי קטנה ואימי לקחה אותי לשם, סבלתי מצעקות הרוכלים, ממש כיסיתי את אוזניי, לא יכולתי לשמוע את הצווחות ואף התעצבנתי ועשיתי פרצופים כועסים. למרות זאת אהבתי להסתובב שם ולדוג עם אימי מציאות.
כשהתבגרתי, התחבבו עלי צעקות הרוכלים המנסים למשוך את הקונים ואפילו התחלתי לחייך אליהם ואף להינות מאוירת השוק הצוהלת.
השנים חלפו, הרוכלים (חלקם אולי) התחלפו, אך הצעקות "רק היום... רק היום" עדיין שם, הירקות, הפרחים, הצעצועים והבגדים, חנויות חומרי הניקוי והתבלינים, הבייגלה האהוב שאין לחזור הביתה בלעדיו...כולם שם. ממלאים את השוק בריחות, טעמים, צבעים, קולות, שמחה ובעיקר בשובל קסום של נוסטלגיה, זכרונות ילדות ובגרות שלי עם אמא בטיולי בוקר קיציים או חורפיים המסתיימים בהליכה איטית אל הרכב החונה ומחכה לנו בסבלנות אין קץ...שנתיישב ונניח את השקיות הרבות (הכבדות) בתא המטען ונחזור הביתה עיייפות אך מרוצות.
 |
| אמא שלי |
