פארק נשר. על גשרים ועל קופים

"לאן נוסעים עכשיו ?", שאלתי את אמא. לפארק נשר  אמא ענתה. "אבל לא פארק רגיל. פארק עם עצים, יער. בפארק נראה גשרים ואולי נעלה עליהם" אמרה אמא (ושמעתי אותה לוחשת אם היא לא תפחד...)
גשרים ? בפארק יער ? מה זה יכול להיות ? חשבתי.

"הגענו ?", "כבר הגענו ?" שאלתי. "כבר מגיעים" ענתה אמא.

והנה...יער. עצים, עצים, עצים.

התחלנו לצעוד.

הכי טוב על הכתפיים של אבא.

"מתי נגיע לגשר?" שאלתי. עוד מעט. "מתי נגיע לגשר?" שאלה אמא את החברים שהצטרפו אלינו. "עוד מעט"..."זה ממש קרוב" ענתה ליאת.  היה נעים, קריר וחמים. ריח של עצים ירוקים. הגענו.

לא פחדנו. עלינו על הגשר התלוי. "אמא תראי את הנוף" אמרתי.

אמא התרכזה בלהחזיק לי את היד.

הגענו לאמצע הגשר. קצת מתנדנד. איזה כיף. חזרנו דרך הגשר השני. עכשיו אמא כבר היתה ממש אמיצה ואפילו עצרה לצלם.

ומי שמאתמץ, יכול לגלות גשר בין העצים...

כשדודה איריס ראתה את הגשרים, היא סיפרה לאמא על הקופים בהודו היושבים על הגשרים ומתכננים איך לגנוב מאנשים למשל משקפיים. הם גם למדו שאם מציעים להם בננה, הם מייד שומטים את הרכוש הגנוב.  במקרה זה, ישר לתהום.... 




הודו, צולם ע"י איריס