מה לבלוג הזה ולעצב

מה לבלוג הזה ולאבל ?

"ורדים והדסים", מקום של כתיבה וצילומים על דברים טובים, טיולים, חוויות, המלצות, חוויות, משפחתיות, חיי משפחתינו הקטנה. אמנם שם הבלוג הוא ורדים והדסים על שמי ושם בתנו, אך מקומך, האילן שלנו היה חזק ויציב בלב הבלוג. תמיד תמכת, פירגנת ועזרת.

מישהי פעם הציעה לשנות את השם ל"ורדים, הדסים ואילנות". היית כל כך גאה ביצירה זו. שיתפת כל פוסט בשמחה ודחפת לעוד ועוד, ושהבלוג יתמלא ויצמח. וגם אם עוברת תקופה עמוסה, תמיד שאלת והזכרת לי שהבלוג מחכה....

אילן שלנו, נגמרת לנו ברגע אחד. בלי שום סימן, בלי שום אות. בלי. ברגע אחד חיים מלאים בכל כך הרבה טוב נעלמו. התרעה קצרה על חוסר נוחות שהרגשת. אמבולנס, SMS שלך "מגיעים" למיון ודי. צעיר ובריא חייך נקטפו. 

רציתי לסגור את הבלוג. איך אפשר להמשיך לכתוב ולצלם ולשמוח בבלוג בלעדיך. 

ורדים והדסים בפייסבוק, נעצרו ב 20 למאי השנה. כל העושר שיש שם בין הפוסטים של חברותיי הרבות והיצירתיות כבר אינו קורא לי לבוא ולראות. לבוא ולגלוש, ולשתף. לא עוד צילומי פרחים, טיולים, חוויות.
לא עוד עזרה לך עם "מתקן הזכרונות" . לא עוד הגרלות, מבצעים ופרסום לשחזורי תמונות ישנות. 

נתיב חדש מצאתי לעצמי בדף הזכרון שהקמתי לכבודך. העולם והחברים ממשיכים לראות ולזכור אותך ואת כשרונותיך. המקום בו אפשר לבטא את הרגש בדרך שכל כך מתחברת אליך. לא נעלמת.

הגומות והחיוך מביטים בנו דרך התמונות ומבטך הגאה והמלא בנחת מנסה להרים ולחזק אותי ברגעים קשים.  מחפשת עדיין את דמותך בין החדרים, אולי תגיח לרגע מחדר המחשב. 

עתיד הבלוג כעתידנו, אינו ידוע. האם תחזור השלווה? האם יחזור השקט? האם תחזור השמחה והתקווה?

עוד מוקדם כל כך, הכאב עוד חד מדי. הדמעות מנסות לצאת בכל הגוף. 

יודעת שאתה "יושב" כאן על כסא לידי בחדר הצפוף. "לא, לא", "מה פתאום?", "להמשיך". "ללמוד", "את חייבת, את יכולה". הכל את יכולה. 

"טוב שאני כאן לאזן" , כך אמרת לי יום לפני שנגמרת. 

מה לי ולאבל ? מה לבלוג ולדמעות של עצב ? 

"להמשיך" אתה כמעט מצווה עלי. שומעת את קולך. אתה פה. "תמשיכי" אתה לא מרפה. 

כאב חד עמוק בגרון. זה האבל. וזה נורא. 

קישור לעמוד הפייסבוק לזכר אילן שלנו - כאן

לא הכרתי את כל אחיי

לא הכרתי את כל אחיי. לפני בואי לעולם, להוריי היו שישה ילדים.
היו לי שלושה אחים ושלוש אחיות. אדל, ויקטור, פאני, הנרי, ג`ק ורוזה.
אדל נפטרה עוד לפני מלחמת העולם השנייה.

תמונה לפני שיחזור

בעיצומה של המלחמה, ערב מעצר היהודים ע"י הגרמנים בעיר ננסי בצרפת, הוריי ואחיי נמלטו לדרום צרפת, ושם, תמורת עבודה, הוסתרו בחווה.
לא התמזל מזלם. עקב הלשנה נתפס אבי וויקטור, אחד מאחיי.
ויקטור נשלח למחנה השמדה מאיידנק ואבי נלקח למחנה עבודה (מחנה נח).
אמי, רבת התושייה, עברה לעבוד בחווה קרובה יותר למחנה העבודה בו נלקח אבי.
שם, במשך שנתיים, היא שיחדה את השומרים בכסף ובתכשיטים שהספיקה להוציא מביתם ערב בריחתם מננסי, כדי לאפשר לאבי לברוח מן המחנה.
אבי הסתתר עד סוף המלחמה במרתפם של משפחה אשר שיתפה פעולה עם המחתרת.
ויקטור נספה במחנה המוות, פאני נהרגה בתאונה, הנרי נפטר מדלקת ריאות. נותרו בחיים רוזה וג`ק.

תמונה אחרי שיחזור

לקראת סוף המלחמה, אני נולדתי במרתף. לאחר המלחמה, הוריי חזרו לננסי, איתי ועם ג`ק. רוזה לא עזבה את הדרום.
הוריי התקיימו במהלך השנים ממכירת בגדים בשוק, ואני, נאלצתי לעזוב את לימודיי בגיל 14 כדי לעזור להם בעבודה. אבל גדלתי באושר. לא חסר לי כלום, ולהיפך.

תמונה לאחר המרה לצבע

ממבט בתמונה הישנה, שצולמה באירוע חתונה בקהילה היהודית שחזרה לעצמה בעיר ננסי, 
לא ניכר סבלם של הוריי שאיבדו ארבעה ילדים מתוך שיבעה. גם לא ניכרת העבודה הקשה בה בחרו לעבוד. ניכר בהם החוזק. הכח הנפשי והפיזי.

היחידה שמעלה חצי חיוך שובב בתמונה זו אני. כזאת אני.

לאחר יותר מ 60 שנה, נשארתי עם אותו הפוני הכהה, עם אותו החיוך, עם אהבת העבודה ועם התקווה.

רג`ין בשמלה לבנה, חגיגית לכבוד אירוע חתונה.

שנת צילום : 1954

מקום צילום : ננסי (צפון מזרח צרפת), בית הכנסת.

עבודת תיקון התמונות וההמרה לצבע אילן מתקן הזכרונות.  

לאתר ליחצו כאן. 

לעמוד הפייסבוק של מתקן הזכרונות ליחצו כאן.

טקסט, ורד (ורדים והדסים).

עמוד חדש משלנו. הנאה ויצירה בקלות עם ורדים והדסים

"זה באמת קל ? " שואלות אותי חברותיי.  יש כל כך הרבה דברים יפים ברשת. בדרך כלל הם נראים יפים ופשוטים. הוראות ההכנה והתמונות מפתות להכין ו... זה לא ממש פשוט. זה לא יוצא כמו בתמונה. מסתבר שצריך מיומנות לא קטנה בהכנה או עבודת "מאחורי הקלעים" המצריכה נסיון, זמן או השקעה.  

"אז זה באמת פשוט לעשייה ? " הן שואלות אותי. אז כן !

מהצורך לפשטות, קלות וגם למהירות (כי למי יש יותר מדי זמן ?)
נולד העמוד שלנו בפייסבוק:  הנאה ויצירה בקלות עם ורדים והדסים






למי הדף מתאים ? לכל מי שאוהב/ת לגלוש ולקבל רעיונות קלים לביצוע, לבד או עם ילדים. לכל מי שרק נהנה/ת מלראות תמונות ואולי אף להעלות חיוך :)

כמה "טעימות" מהדף. הכריך המעופף להדס. 

פשוט וקל. עם כל חוט שאנחנו אוהבים. פשוט ללפף ולהפוך בקבוק שתייה לאגרטל משמח

יום הולדת לחברים ? זו הזדמנות נהדרת ליצירה עם הילדים .  מעטפות לברכות 

רעיון לטיול ? 

יער משמר העמק

גם כלב מפרווה צריך מלונה

ופינוקים. מה שנחוץ למסיבת תה לחברות (קטנות וגדולות...) 

על כל אלו ועל עוד, בעמוד הנאה ויצירה בקלות עם ורדים והדסים.

אז מוזמנים להצטרף, לעשות לייק לעמוד, לשתף ולהגיב.

וכמובן...אם תרצו, כולכם/ן מוזמנים לכתוב ולהציע כל רעיון שלכם/ן ונשמח מאד לשתף בדף.

קבלו ח"ח. חורף, חנוכה.

לעשות טוב על הלב.  זה המשפט שעלה לי בראש כשהתחלתי לחשוב על הפוסט. מה שעושה לי טוב בחופשתי שניתנה לי במתנה. והפעם, קצת מיצירה. 

בשיטוטיי בקיר הפייסבוק המלא בחברותיי האמניות והיצירתיות, נתקלתי בפוסט של Gilya Halfon Todors לפוסט ליחצו כאן. מייד תפסו את עיניי הכריות הממוחזרות מסוודרים. ידעתי. גם אצלי תהיה כרית כזו. וכך היה. 

סוודר שכבר קטן על הדס וריקמת קרושה שסרגה באהבה חמתי, הפכו לכרית מתוקה.

בכיסים השובבים אפשר להחביא הפתעות או לאכסן בובות ועוד...

לבובות הקטנות (טוב...לנבחרות שבהן...) שודרגה מגירת דפוס ישנה (ותודה לורי שהסכמת להיפרד ממנה). המגירה נצבעה בצבע הקיר הנגדי שבחדר של הדס, וכך הפכה לבית בובות מיניאטורות חדשני.

הרגע הגדול הגיע, הבובות מויינו ונבחרו בקפידה ונכנסו לביתן החדש.

 חלק מהבובות קיבלו גם מיטה ממוחזרת מקופסאת קרטון.

קצת תזכורת לתקופת הילדות והמותאמת לימי החורף הקרים: פונפונים !!!

שאריות הצמר נשלפו מהשקיות ועשו חשק לעוד ועוד...

לכבוד חג החנוכה, כל שנה, נוצרת אצלנו חנוכייה חדשה. והפעם: מחימר.

והתוצרים המוגמרים שלנו 

              בברכת חג שמח, טעים ומואר, מביתנו ומסופגניותינו.

עובד מהלב. תיקון תמונות - מתקן הזכרונות

צילומים ישנים הם לעתים קרובות הדבר היחיד ואולי האחרון שקיים כדי לשמור על הרגעים המיוחדים שהיו ונעלמו. כאשר אנחנו מביטים בתמונות הישנות ויקרות הערך, אנחנו נסחפים וחוזרים לעבר, לאותם רגעים שחווינו או שחוו קודמנו, כאילו זה היה רק אתמול.

למה חשוב לשחזר ולשמר צילומים ישנים ?

הזמן שעובר לא משבח את מצב התמונות כמו יין. הזמן מביא איתו נזקים בלתי הפיכים. התמונות דוהות, נסדקות, מוכתמות. לפעמים הנייר עצמו סובל מנזקי הזמן וחלקים חשובים נקרעים ונעלמים.
כל נזק גורם לזיכרונות לדעוך. גם אם חווינו את אותם רגעים, אנחנו לא יכולים לזכור הכל לעד.

 אם אנחנו לא מהדור שחווה את מה שהיה בצילומים, בלעדיהם אנחנו לעולם לא נדע באמת מה היה ואיך היה. וכך, בשרשרת הדורות אנחנו או קודמנו נזכרים רק בשמות ללא פנים.

מהו שחזור דיגיטלי של תמונות?
ראשית, התמונה המקורית נסרקת באמצעות סורק באיכות גבוהה. תוצאת הסריקה נשמרת כקובץ דיגיטלי במחשב. השלב הבא הוא שלב השחזור באמצעות תוכנה לעריכת תמונות. עבודת השחזור מתבצעת על הגרסה הדיגיטלית של התמונה. התמונה המקורית אינה כבר חלק מהתהליך ונשמרת כפי שהיא.
כתמים ושריטות לאט לאט נעלמים, הגוונים חוזרים למקור, הצבעים חוזרים לחיים. כאשר תהליך השיקום הסתיים, ניתן לפתח לפי דרישה את התוצאה הדיגיטלית על נייר פוטו בגדלים שונים ככל שניתן. 


איך מתקן הזכרונות יכול לעזור?

כמו שאין שתי תמונות זהות אחת לשניה, כל תמונה פגומה היא אתגר שונה.
מתקן הזכרונות (קישור) שיחזר ותיקן מספר גדול של תמונות שניזוקו. נזקי מים, נזקי עובש, תמונות דהויות, תמונות שרוטות, תיקון קרעים וקפלים, השלמת חלקים חסרים .

מתקן הזכרונות (קישור) טיפל בכל סוגי הנזקים. מתקן הזכרונות משקיע את הזמן הנדרש כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר, הקרובה ביותר לתמונה המקורית. גם כאשר עבודת השחזור הסתיימה, המילה האחרונה היא של הלקוח ורק הוא מחליט מתי השחזור מושלם בעיניו.

למי אין בבית תמונות ישנות שנסדקו, התבלו ואותות הזמן מוטבעים עליהן ? מתקן הזכרונות מחזיר את הכבוד הראוי לתמונות ומתקן את נזקי הזמן. כמו כן יכול להמיר תמונות ש"ל לצבע לפי בקשה על מנת לשחזר ולתת מבט קרוב יותר על המציאות של פעם.

ומשהו אישי.

"קרוב ל 40 שנה עמדה התמונה בגאווה, תלויה בחדר הוריי. כל ילדותי אהבתי להביט למעלה על הקיר ולראותה. כאשר הוריי עברו לבית חדש ופורקו הארגזים, התמונה היתה בידי, ורודה  מכל השנים שעברו. (יש משהו בזה שהתמונה הוורידה ולא הצהיבה...).  החלטתי שיש לחדש אותה ולהחזיר לה את הצבע האמיתי".  

מתוך הפוסט: אמא הכינה לי זר מפרחים אמיתיים (קישור).


פוסט זה נכתב כחצי שנה לפני מותו הפתאומי של אילן ז"ל אהובנו. 

אילן היה מאושר בחייו ומאושר מפועלו כמתקן הזכרונות, שהקים, 

פיתח ויצר בכשרון רב עבור לקוחותיו.

לצערנו הקשה מנשוא, אילן לא זכה להינות מהמשך חייו ונפטר בגיל צעיר. 

אילן ז"ל, אהוב לבנו, שנלקח מאיתנו, ידי הזהב שלנו, עבד מהלב.

משהו לסיום... סרטון מרגש המציג מספר עבודות . מוזמנים להקליק.

* לעמוד של מתקן הזכרונות בפייסבוק - לחץ כאן.

* לבלוג של מתקן הזכרונות - לחץ כאן.

פגישות בחצרות

בתים ישנים וקטנים, המוקפים בחצר תמיד נגעו ללבי. יש בהם קסם וגעגוע. בילדותי אהבתי לבקר את ז'נקה ומתי, דודיי הנחמדים והמבוגרים שהתגוררו במין בית קטן שכזה, מוקף גינה. דשא לא הכי מטופח ועצי פרי שפירותיהם עטופים בניירות לבל יזוקו. הבית היה בן מפלס אחד, ישן וסדוק, אך חלונותיו מזמינים להיכנס פנימה, אל הרהיטים הישנים של פעם, ריחות הבישול והחיוך טוב הלב של הדודים.
הבית כבר נהרס ובית חדיש קם במקומו, הדודים כבר אינם, אך הזכרונות עולים וצפים כאשר אני פוגשת מן בית שכזה. וחצר.
ביריד "חצרות היוצר" בבינימינה, ׁ(קישור) הקהל מוזמן לפגוש אמנים מתחומים שונים בחצרות ובתוך הבתים. יש משהו מוזר בלהיכנס פנימה לבית זר ולהרגיש בנח. הרגשת אי נוחות ואולי מבוכה?
עם כניסתנו לרחובות השקטים ומראה הבתים הקטנים, המוקפים בחצרות, הקסם והגעגוע שזכורים לי מילדותי, משכו אותי להיכנס, להכיר, לסייר ולהינות מהיופי המוצג ומאנשים שחלקם מוכרים לי ממסך המחשב וחלקם חדש לי.

פרחים. פרחים תלויים.

בקיץ החם שלנו קצת קשה לגדל פרחי גינה רעננים. טוב שהסתיו כבר כאן ואפשר להתחיל. שקיות הפרחים התלויים מזכירות לי את הפריחה השופעת בחצרות הבתים באירופה. ובכל השנה. טוב, בעיית גשם אין להם שם...

מפגש נעים עם דוכן קטן וחביב של פירחונית, המוכר שקיות עם עשרה חורים למילוי באדמה ובשתילים. נראה מבטיח. במקום "גזור ושמור" פשוט קנינו ונראה איך ייצא. 

מפרחים לדגים. תיקי דג. הבדים הצבעונים והשמחים משכו אותנו אליה.
אל יעל ארנון (קישור). ב"עשר אצבעותיה" כפי שהיא נקראת,  היא רוקמת ותופרת בדיוק וביופי שקשה לעזוב את מוצריה ללא מזכרת. 

"אני מאושרת מכך שניתנת לי האפשרות להעלות חיוך על פניהם של המבקרים", ציטוט של יעל מתוך האתר היפיפה שלה. (קישור) ואכן היה חיוך. הוקסמנו מאודותיה ומעבודותיה. 

"נבי"הארנבון, מעצור לדלת או מחזיק הספרים, חזר איתנו הביתה. 

ואלו כמה מחבריו.

ועוד קצת מיעל 

רחלי. כניסה לאחת החצרות הובילה אותנו אליה. רחלי בן אהרון. (קישור)
נעימות וחיוך קיבלו את פנינו. רחלי ויצירותיה המתוקות מעיסת נייר, הכירה לנו את שלל עבודותיה הצבעוניות שאינן רק יפות אלא גם ממוחזרות. יצירות עיסת הנייר משולבות בפריטים שיש בכל בית כמו מכסים ובקבוקים ועוד.

קופסאות לשיניים הראשונות. הבסיס שלהן מוכר?

תליונים. ולא לא, זה לא כבד בכלל.

קישוט הקיר שחזר איתנו. בת הים ודג הזהב. מיקום מעל המיטה. יש סיכוי טוב למשאלות לפני השינה.

ועוד הצצה לעבודות השמחות של רחלי בעלת הגלריה "יוצרים בירוק"  (קישור).

את קישוט הקיר המתוק שלנו קיבלנו בתיק מדליק הממוחזר מחולצת בנות. כיף !

כלים. היא קיבלה אותנו בשמחה. כמה נפלא להכיר ולהחליף חוויות על מחשבות, רצונות וחלומות.
הכלים של סיגי.  (קישור) "יום חדש, כלי חדש". משפט הזכור לי מתמונותיה של סיגי ברשת. ליצור כלי חדש מידי יום או כמעט, זו באמת התגשמות חלום. הכלים היפים והעדינים של סיגי עשויים בחום כפי שהיא כותבת בבלוג שלה. וכך זה נראה. 

עושה מה שהיא אוהבת ... המסר שיוצא מהכלים הנהדרים.

 יש משהו שקט ויפייפה בכלים ובגוונים אותם סיגי בוחרת.

"הגעתי לעולם שלי". אמרה לי הדס, כשהגענו לדוכן המלא במתיקות של יולי קאופמן. עולם הבובות שהדס כל כך אוהבת. מוצריה של יולי סרוגים, רכים וכן, קוראים להתקרב ולראות גם למי שעבר את הגיל...

סרוג בסבלנות ובאהבה. כך זה נראה.

דובים, גי'רפות, כדורים פורחים, צמידים ואותיות וקשה לעזוב.

דובוני חזר איתנו הביתה והכיר לא מעט חברים בחדרה של הדס.

אנרגיה. בסטודיו של דליה ברנובר, (קישור) בעלת מותג העיצוב והלייף סטייל Be Happy Dalia Branover (קישור)  אי אפשר שלא לשמוח. יצירותיה מלוות מילות ההשראה, עידוד, תקווה, הגשמת הרצונות ועוד, והכל בדוגמאות ובצבעים משמחים. 

אפשר להתחבר למילים רבות בעיצוביה. בחרתי לכאן את : "יוצרת".

עולם של שמחה וססגוניות. סלסלאות מרובעות קסומות.

ועוד אחת מתוקה. (בעצם שתיים...)

משמחה לשמחה. בחצר קסומה במיוחד פגשנו את הינשופים  של  ליאת בנימיני אריאל. (קישור)

אמנית ומדריכת אמנות בעיסת נייר וחומרי מיחזור.

גם כאן צבעים ושמחה . לינשופים יש לי יחס מיוחד. בילדותי אספתי ינשופים שונים ואיכשהוא האוסף נבלע ואבד. היה נחמד לראות שוב ינשופים אהובים וכה יפים ומיוחדים.

רימונים נפלאים מלאים בברכות אצל  ליאת בנימיני אריאל.  (קישור)

דיבור בבולים. מפגש מרגש במיוחד היה אצל שרון כץ מ "הבולים של סבא" . (קישור).
לשרון יש אוסף בולים שקיבלה בירושה מסבא שלה. מהאוסף המופלא נולד רעיון של הפיכת העושר האדיר של הבולים לתצוגה על גבי קנבס. עולם ומלואו חבוי באוסף הבולים. ולחובבת בולים כמוני, זו חוויה מיוחדת להכיר את שרון ואת תוצריה המרשימים. בולים סרוקים בגדלים שונים על גבי קנבסים, מוצגים בתערוכה וניתנים למכירה.

"סבא", כותבת שרון כץ, (קישור) לא דיבר עברית . הוא דיבר רק בשפת הבולים. מרתק לשמוע את סיפורה המרגש של שרון שממשיכה את דרכו של סבה ואהבתו לבולים, בדרכה שלה. 

לראות את הסיפורים, המראות והדמויות שנולדו מגודל של בול, מפורמט כה קטן, והפכו לתמונות גדולות או גדולות מאד. כה יפה.

לכל בול מותאם הרקע הנכון לו.

סנופי, בחירתה של הדס. מקשט את חדרה באופיו האחד והיחיד....

הסיפורים מאחורי הבולים מסקרנים ומעודדים לחקור וללמוד. בילדותי הייתי שותפה קטנטונת באוסף הבולים של אחי הגדול והייתי מחכה יחד איתו מידי פעם לבולים החדשים שיגיעו מהשירות הבולאי אליו הוא היה מנוי. משהו מהאיסוף ומעולם הבולים נשאר אצלי בזכרון ורציתי להעביר להדס את החוויה. 
קצת על האוסף הפרטי של הדס ושלי אפשר לקרוא בפוסט - להחזיר את הבולים לילדות. (קישור) שכתבתי לפני כשנתיים.

תודה גדולה לבעלי היקר אילן,  מתקן הזכרונות (קישור) שתיעד וצילם את רוב התמונות מהיריד ואיפשר לי להתנתק מעט מהמצלמה ולהינות מהמפגשים המהנים בחצרות.