יום רביעי, 1 בפברואר 2012

הרגע הגיע

מסובבת את מפתח תיבת הדואר. בפנים כמה דפי פרסומות. אולי זה בכל זאת שם, מתחבא לו. כך אני בודקת ומחכה בזמן האחרון. אני יודעת שזה יגיע, זה הזמן. יש ידיעה ואין כאן שום הפתעה, יש רק ציפיה.
את הרגע הזה דמיינתי רבות. אחזתי את המעטפה הירקרקה שעליה כתוב "שלום כיתה א'" . 
לא אוכל לתאר את ההרגשה כשראיתי את המכותבים: לכבוד הורי התלמידה הדס.
מאז שהפכתי לאמא (וסף הרגשנות עלה מן הסתם לשחקים...) כל כתבה, מודפסת או על גבי המרקע, בה נראים ילדים המגיעים לראשונה לכיתה א' עם הילקוטים (אוי מילה היסטורית לתיק הגב), גורמת אצלי למסע התרגשות חדש.
כל שנה זה כך בראשון לספטמבר. כל הכתבות האלו שגורמות לי להזיל דימעה (או יותר) של התרגשות וכמובן המחשבה שאוטוטו (הרי הזמן טס), גם הדס שלי תרגש אותי בצעדיה הראשונים לבית הספר.
ולא, שלא יובן שבית ספר מרגש אותי. בכלל לא. זו ההתחלה. זה מעבר השלב. זו הסמליות, זה הקסם הזה שהפך אותי לאמא, ונכון, לאמא רגשנית אבל אמא לאחר לא מעט קשיים.
וזכיתי לבת (עוד זוכרת את צעקת ה"יש" הגדולה שלי כשהתבשרתי שיש לי בת בבטן). והזמן כמובן טס.  ומתינוקת לפעוטה ומפעוטה לילדה וכעת לילדה המתכוננת ומצפה לשלב הבא בחייה, למעבר לבגרות מסויימת, לאחריות, לשינוי בשיגרת היומיום.
והיא מתרגשת אבל אני פי כמה. זוהי רק הודעת ההרשמה אבל זה הרגע שחדר והגיע, רגע שאין דומה לו. הדמעות כבר חונקות את הגרון. דמעות שמחה. 
זכיתי לרגע.


אני בכיתה א'



14 תגובות:

יעל אמר/ה...

יוווווווווווווווו.... גם לי היתה כזו חולצה לביה"ס... באיזו עיר למדת?
וכיתה א' אכן מהווה סמל למעבר של עוד שלב בחיים. שיהיה בהצלחה!
יעל.

ציפי לוין אמר/ה...

בוקר טוב לורד ולהדס! זה באמת מרגש.אני זוכרת את ההכנות של ניצן וגם את אלו של תומר...וזה היה מזמן....זה עבר ככ מהר! גם הזמן שהלכנו לבדוק את בית הספר והמורים סיפרו כמה טוב שם.... אז גם אני כבר לא מתרגשת, אולי ההפך מבית הספר. אלו הרגעים של השינןי, של הבגרות. תנצרי אותם חזק חזק!!

אנונימי אמר/ה...

היו הרבה פעמים ראשונות מאז הפעם הראשונה בחדר הלידה. פעם ראשונה בחדר הורוד, פעם ראשונה תחפושת לפורים, פעם ראשונה בגן ועוד... ועכשיו מצפים לפעם הראשונה בכיתה א'. שיהיו לנו עוד הרבה פעמים ראשונות עם בתנו המתוקה, אמן.
אבא.

איריסיה אמר/ה...

ורד, איזו תמונה היסטורית! הלכת לכיתה א בלי שיניים? שכחתי שזה הגיל בו נושרות שיניי החלב. עוד מעט להדסי- עוד התרגשות. וכן, לפעמים נדמה שהתגשמות השלבים של החיים מפציעה חזק יותר אחרי קשיים. הקושי מבליט את ההצלחה או ההתפתחות. ולהודות על הדברים הללו שנראים לפעמים כמובן מאליו...

אנונימי אמר/ה...

ורד,

איזה יופי את מתרגשת ומשתפת וגורמת להתרגש יחד איתך!!
שמחה בשמחתך ושיהיה המון בהצלחה להדס לכשיגיע הרגע הנכסף.
שיהיו עוד הרבה רגעי נחת ומעבר שכאלה בהמשך....
סילביה

Ruthie Tzchory אמר/ה...

וואהו יקירתי, איזו התרגשות ואיזה יפה תיארת אותה כמו תמיד. תמונתך כילדה משגעת ומעבירה המון נוסטלגיה.
מאחלת להדס המתוקה מעבר קל ונעים לשלב הבא בחייה, שתהא זו תחילתה של תקופה נפלאה.
אוהבת ומחבקת את שתיכן:))

רחלי אמר/ה...

יקירתי :-) כמוני כמוך - רשמנו את אייל לכיתה א' לפני שבוע... מאחלת לכם ולהדס הסתגלות קלה ומהירה והרבה הצלחה :-)

ורד והדס אמר/ה...

תודה רבה רבה לכולכם על התגובות והברכות. נהנית מכל אחת מהן (-:

(יעל, נראה לי שבאותה תקופה התלבושת האחידה היתה זהה בכל הערים. זו ספציפית מר"ג)

ורד והדס אמר/ה...

ורחלי בהצלחה רבה לאייל ולכם, חוויה נעימה ומרגשת.

יעל.קיפודים אמר/ה...

בשעה טובה להדס המתוקה ולאמא הנרגשת - התרגשות שלך עוברת היטב את המסך והתמונה שלך ביום הראשון של כתה א' - נפלאה!
שיהיה בהצלחה!

יעל יניב אמר/ה...

התמונה שלך מתוקה כ"כ וההתרגשות שלך מורגשת בכל מילה ומילה-שיהיה בשעה טובה להדס ולכם...

ורד והדס אמר/ה...

תודה רבה יעל (קיפודים) ויעל יניב היקרות (-:

Unknown אמר/ה...

ואו נראיתי בדיוק אותו דבר ביום הראשון שלי בכיתה א לפני מיליון שנה, עם הילקוט והדיאולן והחצאית הירוקה ככה. רק שאני לא חייכתי למצלמה...:) היום ילדים בוגרים יותר, אני בטוחה שהבת שלך תעלה ותצלח אפילו טוב יותר ממה שציפית.

ורד והדס אמר/ה...

גל תודה רבה וברוכה הבאה לבלוג. אכן הרגע מגיע, הרגע כבר כמעט כאן. מרגש

Related Posts with Thumbnails