אחר הצהריים עם אגם

שישי אחר הצהריים. שעות מתוקות כאלו של שקט. שעות הרגיעה. השעות בהן אני נהנית מהמחשבה שמחר זה לא עוד יום עבודה. שעות המזכירות לי את ילדותי בהן התנגנו ברדיו שירי ארץ ישראל על רקע שריקת הסירנה המכריזה שהשבת נכנסת.
הדס מבלה במסיבת יום הולדת של חברתה ואני צוללת לתוך המיטה החמה, בידי צלחת קטנה עם עוגה מענגת, על שולחני הקטן ספל קפה אהוב ואני מוכנה לקראת הפגישה עם אגם, הילדה (שמתחבבת עלי מייד בדפים הראשונים) בספרה החדש של חנה לבנה
"החוש השישי של אגם".

איור: הילה חבקין

אגם, ילדה יחידה הקשורה לאביה בקשר מיוחד, הכתפיים של אבא עבורה הן פסגת העולם. ילדה של גלי הכנרת,  של האבנים החלקות הגדולות השומרות עליה, של עצי התמר. ילדה חכמה ומלאת שמחת חיים המגלה לפתע כוח מיוחד הטמון בה ומתחילה במסע אל פענוח הסוד הקשור ליכולת לדעת. 

איור: הילה חבקין

אגם, מוכשרת בשחייה, מאוכזבת מפריחת החצבים המסמלים עבורה את סיום שמחת הקיץ והפגישות האהובות עם אבא בחוף והשחיה המשותפת שלהם.
עבורי, פריחת החצבים הן שמחה גדולה בלב (הסתיו בפתח והחורף האהוב עלי מתקרב) לכן משפטי הפתיחה האלו הפתיעו אותי אך מייד התחברתי להרגשתה, לאהבת המים, הקיץ, המפגשים עם אבא ולאופיה החם והמיוחד. כל כך לא אופייני לבנות הדור החדש המחוברות למחשב, לאינטרנט ולפייסבוק, לבגדים, למסיבות ולקשקושים.
אגם לא כזאת, אגם היא ילדה כלבבי. 
נשאבתי לתחושתה שאוטוטו משהו הולך להשתנות וכמו שאני "טורפת" עוגה טובה (מה לעשות...), כך גם "טרפתי" דף אחרי דף בהנאה ונקשרתי לליבה של אגם, לשאלתה הגדולה "איך ידעתי?"  ולסיפור המרתק אל הגילוי המרגש עבורה ועבור הקוראים ...

איור: הילה חבקין

איוריה היפים של הילה חבקין מזכירים לי את החופשות ליד הכנרת הקסומה, המראות, האויר והרוגע הגדול שסביבה. 
הכנרת, המתמלאת ומתרוקנת ממש כבני האדם, הכנרת, מלאת היופי, המסתורין והשקט.
היה לי העונג לגלות את סיפרה החדש של חנה לבנה בשעות שישי אחר הצהריים, עם קפה, עוגה והחוש השישי של אגם.

הנאה מובטחת... 

החוש השישי של אגם מאת חנה לבנה, איורים: הילה חבקין בהוצאת ספרית פועלים.