אולי תביאי דומינו ?

אחר הצהריים. מרפסת. סבתא ונכדה. פזל- כבר הרכבנו. את משחק הזיכרון - כבר שיחקנו.
"סבתא", אומרת הדס, "אני אבחר מה להביא עכשיו". "טוב", עונה הסבתא. תוך דקה חוזרת הדס עם ערכת הבצק. 
"אםםםם...." אומרת הסבתא, "אולי תביאי דומינו ?"..."לא" אומרת הדס. אני רוצה בצק. פלסטלינה.



חתיכות צבעוניות של החומר מתפזרות על השולחן ואיתן, יוצאים מהשקית גם כל הכלים והאביזרים. 
"בואי נכין סלסלה" אומרת הדס. והמערוך כבר בידיה. יש כבר בסיס צבעוני לסלסלה (אותו יהפכו אחר כך לסוכריה על מקל). והידיים עובדות והסבתא מביטה ופתאום מבקשת בצק צהוב ואדום וירוק ושחור וכבמטה קסם, נדבקת בלהט, מועכת, מגלגלת, מצמידה והנה ... כלכלב בא ! 


הדס מעירה הערות והארות לגבי הכלבלב, סבתא מתקנת והופ הוא מונח בסלסלה !




"סבתא" אומרת הדס, בואי נכין גינה לכלבלב. וחברים. וברבאבא וברבאמא מצטרפים.

ומתעייפים. הדס מכינה להם מהר מיטה, סדין, כריות ושמיכה משותפת זוגית.

חלומות נעימים.

סבתא ונכדה באחר הצהריים  יצירתיים.