הר הזבל. רעננה. (זבל זבל...אבל מקסים !!!)

"אמא...מה זה הר הזבל?" שאלתי. "הר הזבל" אמרה אמא "זה מקום אליו אספו פעם את הזבל אבל זה היה ממש מזמן. ההר הזה הפך להר בטבע, מוקף בפרדסים ושדות ועכשיו הוא ירוק ירוק". שמחתי. ההר הזה נשמע לי מעניין. טוב שאין בוץ היום ואפשר לטפס עליו. נסענו בכביש "כמו בכפר" אמא אמרה ופתאום הופיע בחלון הר הזבל. אני קוראת לו גבעה אבל הוא מאד גבוה. "איך הדס ואני נטפס עליו ? " אמא שאלה את אבא. "אל תדאגי" אמר אבא בבטחון.

הגענו לשביל המוביל אל ההר אך בסופו חיכתה לנו שלולית גדולה. "יש שביל פה מהצד" אבא אמר. זאת הדרך להר.

הוצאנו מצלמות (גם אני כמובן) והרוכבים הגיעו.

צעדנו אחרי הסוסים והרוכבים (הם בטוח יודעים את הדרך) והגענו לשדה גדול ומקסים, פורח, עם המוווווווווווון סביונים.

"הדס...פוזה" אמא ביקשה. עשיתי.

"בואו נטפס על ההר" אמא אמרה. הסתובבנו לכיון השביל בו נסעו המשאיות לראש ההר כדי לשפוך את הזבל (אבל זה היה פעם, היום זה ממש ממש יפה, לא להיבהל...)

זה אחד מהנופים היפים מראש הגבעה.

שורות שורות של עצים ירוקים ויפים.

וזה נוף נוסף מהפיסגה. והפעם מהמצלמה שלי !!! נכון הצבעים יפים?

"רגע, רגע...אני צריכה להתקשר לבובות שלי ולספר להן איזה יופי פה בטיול". אמרתי לאמא ואבא ודיברתי בטלפון שלי הורוד (צעצוע כמובן, לא לדאוג...)

והנה צילום שאבא צילם לאחר ריכוז רב במטרה

ופרחים שאמא מצאה בדרך, לא היו רקפות או נרקיסים אבל אמא התלהבה מהפרחים "הרגילים" שיש בשדות ולימדה אותי על "זוויות צילום".

והנה פעמונים מיוחדים

וכמו כל טיול שמכבד את עצמו (ככה אמא אומרת...), תפסתי את מקומי על הכתפיים של אבא.

מכאן הנוף עוד יותר נהדר. (ונוח כמובן).