עין עבדת, חוויה מתקנת

טיולים בצפון הנעים, הירוק והמרענן אהובים עלי במיוחד.
טיולים בדרום, מן הסתם בגלל המרחק אינם שגרתיים במשפחתנו. בנוסף, זכרונות טיולי בית הספר בנחלים הדרומיים ולעיתים המסוכנים, השאירו בי רשמים לא נעימים במיוחד.
הגיע הזמן לחוויה מתקנת.
טיול של שלושה ימים במצפה רמון והסביבה הוביל אותנו (לאחר המלצות של ידידים חדשים במלון) לטייל ב עין עבדת. 
וכך היה...

מתחילים בצעידה לא רבה. מה מחכה לנו?  קודם כל שמש, חום ומעט צל. מסלול שמוגדר קל אך גם קשה אם בוחרים לטפס בסולם ובמדרגות בתוך קירות הקניון. זה כבר מזכיר לי את טיולי בית הספר בהן נאלצתי לטפס וטוב לא יצא מזה (לפחות לזכרונות).
נרגעתי כאשר ראיתי שמגיעות משפחות עם ילדים קטנים ואפילו תינוקות. אוקי, אפשר לנשום לרווחה, אוכל להינות מהמסלול גם מבלי להסתכן (לטעמי).
המון המון קרם הגנה...ולדרך.

בכניסה הוזהרנו לא לגעת במים. מאד ברור למראה הירוק השולט בהם. אבל לצילומים זה משתלב יופי...

מסלול הליכה לא ארוך אך יפה במיוחד. מידי פעם השמש ריחמה עלינו והסתתרה מאחורי העננים. גיליתי מחדש את המראות, את נפלאות הטבע, את השקט ושלוות המקום.

קירות הקניון גבוהים ומרשימים ובתוכם נקרות ומערות. יפים במיוחד החריצים שנוצרו בהם.

המעצבים הראשים של המקום הינם...המים ! כיון שהגשם אינו מחלחל, המים זורמים על המדרונות, מזיזים, חוצבים, מפסלים ובעצם "מציירים" את הקניון בטבעיות כמו שרק הם יודעים לעשות...

מנוחת צל קצרה בשביל הליכה צר רגע לפני המפל

והנה הוא. עדיין קיץ והמים זורמים

צלילים וצבעים מתמזגים להם יחד

שני חברים שפגשנו הפעם

וזמן לנוח, להינות מהרוח הנעימה, הקרירה והמרעננת והזדמנות לחיסול מאגר החטיפים שהבאנו.

בזמן שהאם והבת "מתחברות" אל הטבע בעיקר במנוחה, האבא יוצא לטפס על הקירות...

ולמי שמעוניין, כך נראה הסולם... כן כן הקו הקטן הזה בקיר...

שליחנו המטפס צילם קצת מלמעלה וכך זה נראה...

וכמובן תיעדנו את מטפס ההרים שלנו...

לאחר שובו של המטפס שלנו, התחלנו לחזור אך לא הפסקנו לתעד...הצלמת בפעולה

גם בדרך חזרה מצאנו ספות נוחות לישיבה ולמנוחה...

תירגול יוגה קצר 

ואיזה כיף למצוא את סימוני השבילים, צילום למזכרת

סיימנו את המסלול ומיהרנו לארטיק צונן ולאימוץ חבר חדש למשפחתנו: הפעם הוא הגיע עם שם...

הדס וארצי - נשיקה ראשונה.

עין עבדת. והפעם, בהחלט חוויה מתקנת.

הרגשנו בבית. צריף בן גוריון

נסיעה שקטה. מימין חמור קטן ועליו רוכב ילדון. שני חבריו רודפים אחריו. 
משמאל, צריפים/פחונים. פעם היו אלו אוהלי הבדואים.
נוסעים בשקט לאורך הכביש הארוך. הצהוב שולט. חול, חול ועוד חול.
"להפריח את השממה", המילים מהדהדות ואנחנו פונים שמאלה ונכנסים לפינת חמד ראשונה. מדרשת בן גוריון.
את פנינו מקבלים שבט יעלים שמרגיש בבית ובשקט ושלווה מתחבר למבקרים, מחייך למצלמה וממשיך בדרכו.

יעל על רקע המכון למורשת בן גוריון

ראש השבט מקפץ מעל הסלעים (ממש מעל ראשנו) וממשיך ויורד בקלילות ובאלגנטיות אל תוך התהום.

היעלים (וגם אנחנו) מתלהבים מהנוף המדברי. בן גוריון ודאי היה מאושר לדעת שמשפחות יעלים מטיילות להן בנחת ליד קברו, ליד המצבות שלו ושל פולה אשתו, המונחות לתפארת ברחבה הצופה אל המדבר ההררי המרהיב.

תצפית מרחבת הקבר

תצפית ממתחם המכון למורשת בן גוריון

עעיחעיחי

בזמן הצילום התגלה לאילן "מישהו" המשקיף על מבקרי המדבר

העץ הבודד

לתפוס צל ולתפוס אוירה

לא רחוק מהמדרשה, לאחר נסיעה קצרה בדרך המדברית, נמצאת לה פינת החמד השנייה.
צריף בן גוריון. מתחם מטופח ומושקע בו אפשר "לנשום" קצת ממישנתו של "הזקן", להכיר (או להיזכר) בביטוייו המפורסמים, לצפות בסרט קצר ויפייפה (המותאם לילדים), ולהינות עד מאד מקולו המיוחד (מבוצע על ידי החקיין טוביה צפיר כמובן) ומסיפור החיים ההיסטורי והמרתק של דוד בן גוריון.

ביקור במוזיאון, חוויה לכל בוגר וילד, החפצים האישיים, התעודות, הצילומים ועוד. יפים במיוחד הם המכתבים והברכות ליום הולדתו ה-80 שקיבל מילדי בתי הספר.

ומהמוזיאון, היישר לצריף השמור היטב, ביתו היפה והציורי, ממש בית אגדות. לא הייתי מתנגדת ל"צריף" שכזה. שיקראו לו איך שרוצים. בעיני הוא בית חלומות !

פיסת היסטוריה, גן עדן לחובבי הוינטאג'. ריהוט המחזיר אותי לילדות אצל סבתא וסבא, מטבח מאובזר ממש כמו בזיכרונות, נעלי הבית, ארונות העץ, והריח. ריח הישן וטוב. 

\

אוצר הספרים

פשוט להתמוגג...

הבית טובל בירק, דשא, עצים ופרחים, ונעים. כל כך נעים...

 וקצת מסביב, 

הבית הקטן, המתחם הלימודי, המבנים היפים האלו, נתנו  הרגשה של עוד. הרגשנו בבית.