טיפטופי אהבה מפאריז

פאריז בשבילי היא חופש. פאריז בשבילי היא התרגשות. פאריז בשבילי היא געגוע. אני לא זוכרת כמה פעמים הגעתי לפאריז, אך כל פעם זה מרגיש כמו בפעם הראשונה.
הרחובות, הפאר, החלונות, הפסלים, העושר, הרומנטיקה, האויר הצלול, האמנות, המוזיקה, האוכל וה...מזכרות.
גם השנה נסענו לפאריז הקסומה, משפחתנו הקטנה, עם בעל צרפתי שנותן לי חופש לא להתאמץ עם הצרפתים ועושה את הכל בשבילי (כולל לדבר...) והילדונת הקטנטונת שלנו שכבר למדה להתמכר לפאריז, לתענוגותיה, לממתקיה ולמשחקי השעשועים שבה. 

אז אין כמו המקרונים הצבעוניים והטעימים להפליא כדי לפתוח את הפוסט הראשון בסדרה הצרפתית. אוגוסט 2011.

חדש מול ישן. 

ורד ורוד רענן ועדין כל כך, על רקע הקיר המתקלף הישן.

ציור על קיר מאפיית הבוקר שלנו. הבאגטים הטריים, הקצת קשים, אך המתחברים באהבה לחמאה הצהובה הטובה ולגבינות העגולות העטופות בשעווה האדומה. 

המזכרות, הציורים, שפעם לא הייתי חוזרת בלעדיהם ארצה. 

היום אני מסתכלת בהם בנוסטלגיה ושומרת למזכרת צילום אחד כזה, משותף, של האהבה הישנה.

מגדלי הזהב הקטנים, האהובים על הדס. 

בכל נסיעה מצטרפים להם עוד כמה לאוסף הפרטי שלה.

וגם הצבעוניים כמובן.

תיקים מתוקים

וסירי נחושת תלויים כמו פרח פעמונים

בובה קסומה במוזיאון הבובות

ובובה קסומה לא פחות ב"מוזיאון" שוק הפישפשים הנפלא.

פסל צבעוני שחייך אלי מחלון ראוה

ועוד כמה יפייפיות צבעוניות

והפרחים...

אי אפשר להפסיק לצלם

ולצלם...

אז שוב, משהו מתוק. גלידת הפרחים.

ואם גלידה, אז כמובן גם הילדה...

ויחד עם ההורים (שעדיין קצת ילדים...)

בתמונה המסורתית במגדל בשעת הנצנוצים.

וטעימה מהמנעולים התלויים על רקע נהר הסן

שקיעה מיוחדת ומלאת אהבה,

 עד הפוסט הבא...

יום הולדת לאבא, יום הולדת לסבא

אבא,

יש לי את תווי פניך

יש לי את אותו מבט עינייך.

סבא,

יש לי את שמחת החיים שלך

יש לי את דאגתך ואהבתך.

שבריאות ומזל טוב ילוו אותך

ושכולנו נמשיך להינות ממך.

יום הולדת שמח

גם אני רוצה...

לאחר שהוא הפך אותי  ל"פיונה", אשתו החביבה של שרק, גיליתי אותו עובד על הכנסת פנים לדמות מתוך הסרט אווטאר.
על מסך המחשב, הופיעה דמות חתולית כחלחלה עם אוזניים מחודדות, חרוזים צבעוניים וצמות. המון צמות. דמות אצילית, דמות מסרט שלא מדבר אלי כלל. אבל למרות זאת ואולי דווקא בגלל שאני לא אוהבת את הדמויות המוזרות ולעיתים המפחידות, משהו בה משך את מבטי.
"גם אני רוצה" ביקשתי ממנו. וקיבלתי.


                    הנה אני, "נאייטרי", בת שבט הנאבי, כוכב פנדורה.

                                עיבוד של אילן שיחזור ותיקון תמונות.

לעמוד הפייסבוק של אילן, ליחצו כאן.

קסם ידיה

היא מושכת במכחולה והצבעים, הכתמים, הצללים מתאחדים לדמות.

הנייר הלבן מקבל אליו את מה שהיא רואה בי. את המבט שלי.

 

ולפעמים המבט הזה, שכשאני עוברת ליד המראה ורואה אותו אני מייד משנה לחיוך.

המבט הזה צריך להזכיר לי כל רגע ורגע לחייך.

אני צריכה לחייך.

מהמבט הזה היא מתמוגגת.

שלושה פורטרטים ציירה אחותי. ציירה אותי. דרך עיניה. מה בהם דומה לי? מה אני ומה לא. לא מחפשת. זו אני.
דרך עינייה. דרך קסם ידיה.


שלושה פורטרטים. מאת איריס קובליו.

מרפסת לשלושה

כשחום אוגוסט מתקרב וחום יולי בשיאו, אנחנו מוצאים מפלט במפרסת הקטנטונת שלנו. 

"בית עם מרפסת", תמיד רצינו. מרפסת כדי לא להרגיש בקופסא, מרפסת, כדי להוציא את האף ולהרגיש את החוץ, מרפסת, אפילו לצעד קטן להרגיש את האויר ולחזור אל הפנים, מרפסת להניח בה שולחן וכסאות לארוחת ערב קלה, מרפסת לגדל בה עציצים ופרחים, מרפסת קטנה, מרפסת לשלושה.

מרפסת קטנה אך מלאה בצמחיה, (בזכות בעלי המתחזק אותה באהבה).

המון ירוק וקצת וורוד ונוצה שנחתה בשלווה על כמה עלים, נוצה צחורה עם סימני הציפור ממנה נשרה, נוצה של שקט, רוגע, כמו להניח את הראש על הכר. 

ובניגוד לנוצה, כמה עלים חדים על רקע הצהוב המקיף את ביתנו. 

הנוף שלנו. צבעיו וגודלו משתנים אך הוא תמיד מסקרן ומפתיע.

שעות אחר הצהריים ללא השמש החמה, מאפשרות לנו לשבת במרפסת לשלושה, לשחק, לצייר, ליצור, לשתות קפה (ומאפה).  
אחת האהבות של הדס היא להוציא את כללללל הבובות ולערוך להן יום הולדת או הצגה. הבובות המיניאטוריות הושבו על כסאות וההופעה החלה.

וביום אחר, כשגליל נייר טואלט פגש מטלית לניקוי השיש, כמה חתיכות פאזל ועוד פיצ'פקס, נולדו בובות בעבודת צוות של הדס ואמא.

מרפסת לשלושה. טוב נו...נכנסים גם ארבעה. ובקצת מאמץ וצפיפות חמישה - שישה.  אך בשבילנו, כאילו ידעו לבנות מרפסת לשלושה. 

אולי תביאי דומינו ?

אחר הצהריים. מרפסת. סבתא ונכדה. פזל- כבר הרכבנו. את משחק הזיכרון - כבר שיחקנו.
"סבתא", אומרת הדס, "אני אבחר מה להביא עכשיו". "טוב", עונה הסבתא. תוך דקה חוזרת הדס עם ערכת הבצק. 
"אםםםם...." אומרת הסבתא, "אולי תביאי דומינו ?"..."לא" אומרת הדס. אני רוצה בצק. פלסטלינה.



חתיכות צבעוניות של החומר מתפזרות על השולחן ואיתן, יוצאים מהשקית גם כל הכלים והאביזרים. 
"בואי נכין סלסלה" אומרת הדס. והמערוך כבר בידיה. יש כבר בסיס צבעוני לסלסלה (אותו יהפכו אחר כך לסוכריה על מקל). והידיים עובדות והסבתא מביטה ופתאום מבקשת בצק צהוב ואדום וירוק ושחור וכבמטה קסם, נדבקת בלהט, מועכת, מגלגלת, מצמידה והנה ... כלכלב בא ! 


הדס מעירה הערות והארות לגבי הכלבלב, סבתא מתקנת והופ הוא מונח בסלסלה !




"סבתא" אומרת הדס, בואי נכין גינה לכלבלב. וחברים. וברבאבא וברבאמא מצטרפים.

ומתעייפים. הדס מכינה להם מהר מיטה, סדין, כריות ושמיכה משותפת זוגית.

חלומות נעימים.

סבתא ונכדה באחר הצהריים  יצירתיים.

יום הולדת חם, מתוק ומלוח

אני אוהבת מלח. אוהבת מלוח. אוהבת את ים המלח.

את יום ההולדת של בעלי החלטנו לחגוג במקום הכי נמוך בעולם. 

לילה אחד מחוץ לבית, רק שנינו, במקום רגוע ושקט, במלון ספא, מלון ZEN,

ללא ילדים, להירגע ולהתמכר לצלילי המוסיקה הנעימים הבוקעים שם לאורך כל היום ולנוח.

השבוע החל אצלי בחום שטיפס ועלה, התמקם לו בגובה וסרב להיפרד.

כך עבר לו יום ועוד יום והחופשה (בסה"כ ללילה אחד) התקרבה.

לאחר התייעצויות, רופא פה, רופא שם, הוחלט ברוב קולות : סעו לשלום, בים המלח תוכלי לנוח ולהירגע, לצוף בשלווה במים החמימים והמלוחים, הספא יעשה לך רק טוב .

 ונסענו.

כמו מזג האויר, גם אצלי 38 מעלות והמים מחממים את הלב,

 את הגוף ופנינים נוצצות בים המלוח מופיעות.

(האם זו הזיה או אמת ? התמונות יגידו...)

נוגעת במלח, דורכת על המלח, נושמת את המלח

למרות החום (הפנימי והחיצוני), מזג האויר נעים, הכל רגוע, שקט ושליו, המים הכחולים נראים מתוקים להפליא

רק הלבן בקצה מסגיר את האמת.

והמלון...מלון ספא (ספא קלאב ליתר דיוק), מלא בכוונות טובות לרוגע, לשקט, ליופי, למקום בו צלילי מוסיקה נעימים של ציפורים נפגשים עם קולות מים זורמים, חמאם מפנק, בריכת מי מלח שאפשר לעצום בה את העיניים ולשוט בהנאה, נרות מפוזרים בין עיצובי פסיפסים צבעוניים...נו איך אפשר לא להירגע.

גם חום עיקש ומטריד נכנע לכל אלו.

פינות חמד אהובות במיוחד בספא

בלובי השקט, כך הוא נקרא, רהיטים מעוצבים וכלים לקוסקוס בצבעים שונים, שאהבתי במיוחד.

מטרתם כאן היא....פח קטן לזבל על השולחנות.

חליטות תה בטעמים וצבעים שונים ניתנות באופן חופשי להנאת האורחים הנרגעים. 

ועוד תה אחד לפני היציאה הביתה.

ונשיקה באויר מגמל צבעוני במיוחד 

חוזרים עמוסי רוגע (וחום עקשני במיוחד) היישר לעוגת יום ההולדת שהכינו באהבה הדס וסבתא (יאמי...).
  הטופי הורוד קצת נמרח להן אבל היה כתוב שם : אילן.

מביעים משאלות ומכבים את הנרות

למזל טוב לאהוב שלי 

לשמחה, אהבה, בריאות, חגיגות וטיולים, 

לביחד המתוק שלנו.

ומשפט אחד שאומר את הכל, מתוך שיר אהוב,